מילון מושגים

הסכם שלום אינו שביתת נשק, ו„נורמליזציה” נשמעת אחרת בעברית ובערבית. כאן המילים שחוזרות באתר, כל אחת במשפט או שניים. במילים שבמחלוקת כתוב מי אומר מה ולמה, בלי להכריע.

15 דקות קריאה

סוגי מסמכים

הסכם שלום: הסכם מחייב בין מדינות שמסיים את מצב המלחמה ביניהן וקובע יחסים מלאים: גבול מוסכם, שגרירויות, סידורי ביטחון. באתר רק שני מסמכים מסווגים כך: ההסכם עם מצרים (1979) וההסכם עם ירדן (1994).
הסכם נורמליזציה: הסכם שפותח יחסים מלאים וגלויים (שגרירויות, טיסות, סחר) בין מדינות שלא היו ביניהן יחסים, אך גם לא נלחמו זו בזו בחזית משותפת. מהסיבה הזאת האתר מפריד בינו לבין הסכם שלום; ראו הסכמי אברהם. המילה עצמה טעונה; ראו „נורמליזציה” בהמשך העמוד.
הסכם ביניים: הסכם שקובע סידורים זמניים לתקופה מוגבלת ומשאיר את השאלות הקשות לשלב מאוחר יותר. הסכם הביניים מ־1995 (אוסלו ב׳) תוכנן לחמש שנים;¹ מאחר שחלקים ממנו עדיין פועלים, האתר מסמן אותו „הסדר זמני שעדיין חל”.
שביתת נשק: הסכם להפסיק את הלחימה לזמן בלתי מוגבל, בלי לסיים את מצב המלחמה ובלי לקבוע גבולות. כאלה הם הסכמי 1949 בין ישראל למצרים, ללבנון, לירדן ולסוריה; בהסכם עם ירדן נכתב שהקווים אינם קובעים מראש גבולות עתידיים ואינם פוגעים בתביעות הצדדים.²
הפסקת אש (הפסקת פעולות איבה): עצירה של הירי. היא יכולה להחזיק יום או שנים, והיא לבדה אינה פותרת דבר מהסיבות ללחימה. האתר מקבץ שביתות נשק, הפרדות כוחות והפסקות אש למשפחה אחת; ראו הפסקת האש בעזה והפסקת פעולות האיבה בלבנון ב־2024.
הפרדת כוחות: אחרי הפסקת אש שני הצבאות נסוגים לקווים מוסכמים, ובדרך כלל נשאר ביניהם אזור חיץ שכוח של האו״ם משגיח עליו. ראו סיני 1974–1975 והגולן 1974. לא להתבלבל עם „ההתנתקות” של 2005: זו הייתה נסיגה חד־צדדית מרצועת עזה, בלי שום הסכם.
הסכם מסגרת: מסמך שקובע עקרונות ומסלול להמשך המשא ומתן, ולא את הסידורים המפורטים עצמם. בקמפ דייוויד 1978 נחתמו שתי מסגרות: אחת הובילה להסכם עם מצרים, והאחרת, על ממשל עצמי לפלסטינים, לא יושמה.
הצהרת עקרונות: טקסט מוסכם וקצר שקובע עקרונות ולוח זמנים ומשאיר את הפרטים להסכמים הבאים. המוכרת ביותר היא הצהרת העקרונות של אוסלו, שנחתמה ב־1993 אחרי שישראל ואש״ף הכירו זה בזה.³
מזכר (מזכר הבנות): מסמך קצר יותר, ובדרך כלל פחות רשמי, שמתעד מה הצדדים מתחייבים לעשות, לעיתים קרובות כדי לבצע הסכם שכבר קיים. מזכר ואי ריבר (1998) ומזכר שארם א־שייח׳ (1999) קבעו לוחות זמנים לצעדים שהובטחו בהסכמי אוסלו.⁴
יוזמה: הצעה שמדינה, קבוצת מדינות או אזרחים פרטיים מניחים על השולחן. איש לא חתם עליה ואיש אינו מחויב לה עד שהצדדים מאמצים אותה. ראו יוזמת השלום הערבית (מדינות) ויוזמת ז׳נבה (אזרחים).
מפת דרכים: תוכנית בשלבים, עם סדר ולוח זמנים, שבה כל שלב תלוי בקודמו. מפת הדרכים שפרסם הקוורטט ב־2003 כוונה לפתרון של שתי מדינות;³ זו הייתה תוכנית שהופנתה אל הצדדים, לא הסכם שהם חתמו עליו.
אשרור: הפעולה הרשמית שבה מדינה מאשרת שהיא מסכימה להיות מחויבת לאמנה.⁵ כשאמנה טעונה אשרור, החתימה לבדה עדיין אינה מחייבת את המדינה;⁵ לכן הסכם ישראל–לבנון מ־1983 מסומן באתר „נחתם ולא נכנס לתוקף”.
כניסה לתוקף: הרגע שממנו אמנה מחייבת משפטית את המדינות שהסכימו לה; בדרך כלל האמנה עצמה קובעת מתי.⁵ בעמודי ההסכמים כדאי להסתכל בכרטיס העובדות: התאריך והסטטוס מוצגים שם בנפרד.
„בתוקף”: תווית סטטוס באתר: ההסכם מחייב משפטית גם היום. אין פירוש הדבר שהיחסים חמים או שכל סעיף בוצע; לכן יש גם תווית „בתוקף, יחסים במשבר”, ופרק נפרד על מה שיושם ומה שלא.
נספח: צרופה שהיא חלק מההסכם ובה הפרטים: מפות, לוחות זמנים, סידורי ביטחון. נספח I של הסכם השלום ישראל–ירדן, למשל, עוסק בגבול.⁶
מכתב נלווה וחילופי מכתבים: מכתב שמצורף להסכם, ובו צד או מתווך מתעד התחייבות או עמדה שאינה בטקסט הראשי. לפעמים המכתבים הם ההסכם: בחילופי מכתבים ההסכם טמון בחילופים עצמם,⁵ כמו במכתבי ההכרה ההדדית מ־1993 בין ישראל לאש״ף.⁷

אוצר המילים של הדיפלומטיה

הסדר הקבע (סוגיות הליבה): ההסדר הסופי שאמור לסיים את הסכסוך, והשאלות שאוסלו השאיר לו: ירושלים, פליטים, התנחלויות, ביטחון וגבולות.⁸ קמפ דייוויד 2000, שיחות אנאפוליס וסבבים נוספים ניסו; אף אחד מהם לא הסתיים בהסכם. ראו מאמצים שלא הבשילו.
הכרה הדדית: כל צד מכיר רשמית בצד האחר. במכתבי 1993 הכיר אש״ף בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, וישראל הכירה באש״ף כנציג העם הפלסטיני.⁷ שני החצאים אינם שווים: בצד אחד הוכרה מדינה, ובצד האחר ארגון מייצג.
הגדרה עצמית: זכותו של עם להחליט בעצמו על עתידו המדיני, למשל להקים מדינה משלו. מגילת האו״ם מונה את שוויון הזכויות של העמים ואת זכותם להגדרה עצמית בין מטרות הארגון.⁹ עמדת האתר היא שהזכות הזאת שייכת לשני העמים, הישראלי והפלסטיני.
ריבונות: המילה האחרונה של מדינה בשטחה, בגבולותיה ובחוקיה, בלי להזדקק לרשות של מדינה אחרת. החלטה 242 קוראת לכבד את ריבונותה של כל מדינה באזור.¹⁰ חלק גדול מהמשא ומתן עוסק בדיוק בזה: מי ריבון איפה, ואילו מגבלות ריבון מקבל על עצמו.
אוטונומיה (ממשל עצמי): התושבים מנהלים בעצמם את ענייני היומיום, כמו חינוך, בריאות ומשטרה, ואילו הגבולות, הביטחון החיצוני ויחסי החוץ נשארים בידי גורם אחר. זה פחות ממדינה. מסגרת קמפ דייוויד מ־1978 הציעה ממשל עצמי פלסטיני בגדה המערבית ובעזה לחמש שנים,¹¹ והסכמי אוסלו הקימו גרסה שלו.
צעדים בוני אמון: צעדים קטנים שכל צד יכול לראות ולבדוק, שנועדו להראות רצינות לפני שפותחים את השאלות הגדולות: שחרור אסירים, פתיחת מעבר, הפסקת שידור עוין. הם אינם פותרים את הסכסוך; הם אמורים לאפשר את הצעד הבא. מפת הדרכים נבנתה על צעדים הדדיים מהסוג הזה.
חילופי שטחים: הרעיון שישראל תשאיר בידיה שטח מעבר לקווי 1967, בעיקר גושי התנחלויות גדולים, ותעביר למדינה הפלסטינית בתמורה שטח מתוך ישראל. כמה שטח, והאם החילופים שווים, שנוי במחלוקת; השוו בין הפרמטרים של קלינטון ליוזמת ז׳נבה.
סידורי ביטחון: הסעיפים שקובעים אילו כוחות מותר להחזיק ואיפה, באיזה נשק, מי משגיח על הגבול ומי נותן התרעה מוקדמת. בהסכמי אוסלו זו אחת הסוגיות שנדחו להסדר הקבע.⁸ בהסכם עם מצרים הם לובשים צורה של אזורים מוגבלי כוחות בסיני.¹²
פירוז: הסכמה שכוחות צבא, או סוגי נשק מסוימים, לא ייכנסו לאזור או יוגבלו בו. כבר החלטה 242 מזכירה אזורים מפורזים כאחת הדרכים להבטיח ביטחון.¹⁰ כמה הצעות מדברות על מדינה פלסטינית מפורזת; מה בדיוק ייכלל בכך הוא עצמו עניין למשא ומתן.
ערבויות של צד שלישי: התחייבות של מדינה או ארגון מבחוץ לסייע להסכם להחזיק מעמד: משקיפים בשטח, כסף, גיבוי מדיני. כוח המשקיפים הרב־לאומי בסיני הוא דוגמה.¹³ ערבות תומכת ברצון של הצדדים לקיים הסכם; היא אינה מחליפה אותו.
דיפלומטיית דילוגים: מתווך נוסע הלוך ושוב בין בירות ונושא עמו הצעות, משום שהצדדים אינם מוכנים לשבת בחדר אחד. המונח מזוהה עם מסעותיו של הנרי קיסינג׳ר אחרי מלחמת 1973,¹⁴ שהניבו את ההסכמים בסיני ובגולן.
ערוץ חשאי: שיחות סודיות שמתנהלות הרחק משולחן המשא ומתן הרשמי, כדי שאפשר יהיה לבחון רעיונות בלי שאף צד ישלם מחיר ציבורי. הסכמי אוסלו התחילו בערוץ חשאי בנורווגיה.¹⁵
מסלול שני (Track II): מפגשים לא רשמיים בין אנשי אקדמיה, בכירים לשעבר ואנשי חברה אזרחית משני הצדדים, שמדברים בשם עצמם ולא בשם ממשלותיהם. „המסלול הראשון” הוא המשא ומתן הרשמי. יוזמת ז׳נבה והמפקד הלאומי צמחו מעבודה כזאת.
ספוילרים (מכשילי הסכמים): כך כינה חוקר הסכסוכים סטיבן סטדמן מנהיגים או קבוצות שמשתמשים באלימות כדי לסכל הסכם שמאיים בעיניהם על כוחם ועל האינטרסים שלהם.¹⁶ ספוילרים יש בכל צד; בעמוד האתר על אלימות מובאות דוגמאות מתועדות.
הקוורטט: קבוצה של ארבעה שהוקמה ב־2002 כדי לסייע בתיווך במשא ומתן לשלום במזרח התיכון: האו״ם, האיחוד האירופי, ארצות הברית ורוסיה.¹⁷ ב־2003 פרסם הקוורטט את מפת הדרכים.³
מתווך, עד, ערב: שלושה תפקידים שונים. מתווך עוזר לצדדים להגיע להסכמה אבל אינו מחליט במקומם. עד חותם כדי לאשר שההסכם נעשה, כפי שעשתה ארצות הברית בהסכם השלום ישראל–מצרים.¹² ערב לוקח על עצמו התחייבות משלו לעזור בביצוע. בעמודי ההסכמים מצוין תפקידו של כל אדם בנפרד.

מקומות וקווים

הקו הירוק (קווי שביתת הנשק מ־1949): הקווים שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק מ־1949, ובעיקר הקו שבין ישראל לירדן. ההסכמים עצמם קובעים שהקווים אינם מכריעים מראש גבולות עתידיים,² ולכן הקו הירוק אינו גבול סופי מוסכם. עד 1967 הוא היה קו השליטה בפועל, ורוב הצעות השלום יוצאות ממנו.
קווי 1967 (קווי 4 ביוני 1967): הקווים כפי שהיו ערב מלחמת 1967; בגדה המערבית וסביב רצועת עזה הם חופפים לקו הירוק. כשהצעה מדברת על גבול „על בסיס קווי 1967”, כמו יוזמת השלום הערבית ויוזמת ז׳נבה, לזה הכוונה.
הקו הכחול: הקו שסימן האו״ם ב־2000 כדי לאשר שישראל נסוגה מלבנון. הוא אינו גבול: לפי כוח האו״ם בלבנון, לשתי המדינות אין גבול רשמי מוסכם.¹⁸ ראו הקו הכחול והחלטה 1701.
גבול בינלאומי: גבול ששתי מדינות הסכימו עליו בהסכם. לישראל יש שניים: עם מצרים, שם אימץ הסכם 1979 את הגבול שבין מצרים לפלשתינה המנדטורית,¹² ועם ירדן, כפי שנקבע בהסכם 1994.¹⁹ עם לבנון, עם סוריה ובין ישראל למדינה פלסטינית עתידית אין גבול מוסכם, רק קווים.
הגדה המערבית (יהודה ושומרון): השטח שממערב לנהר הירדן, שישראל כבשה במלחמת 1967.²⁰ הפלסטינים, האו״ם ורוב העולם אומרים „הגדה המערבית”; השימוש הרשמי בישראל, וישראלים רבים, אומרים „יהודה ושומרון”, שמותיו המקראיים של האזור. האתר כותב „הגדה המערבית” בכל שלוש השפות.
רצועת עזה: רצועת חוף צרה בין ישראל למצרים, שישראל כבשה ב־1967.²⁰ ב־2005 פינתה ישראל את המתנחלים ואת הצבא, אך המשיכה לשלוט בגבולות הרצועה, בחופה ובמרחב האווירי שלה.³ ב־2007 השתלט עליה חמאס בכוח.³ ראו ההתנתקות ב־2005 והפסקת האש בעזה.
מזרח ירושלים: חלק העיר, ובו העיר העתיקה, שישראל כבשה ב־1967²⁰ והחילה עליו אחר כך את החוק הישראלי. מועצת הביטחון קבעה בהחלטה 478 שחוק היסוד: ירושלים מ־1980 ושאר הצעדים האלה בטלים ומבוטלים.²¹ ישראל רואה בעיר כולה את בירתה; הפלסטינים רואים במזרח ירושלים את בירת מדינתם העתידית.
רמת הגולן: רמה שישראל כבשה מסוריה ב־1967.²⁰ ב־1981 החליטה ישראל להחיל עליה את החוק הישראלי; מועצת הביטחון קבעה בהחלטה 497 שלהחלטה אין תוקף משפטי ודרשה לבטלה.²² כוח של האו״ם משגיח על הקו שבין הצבאות מאז הפרדת הכוחות ב־1974.
סיני: חצי האי המצרי שבין תעלת סואץ לנגב. ישראל כבשה אותו ב־1967²⁰ והחזירה אותו למצרים בשלבים לפי הסכם השלום מ־1979; כוח בינלאומי, ה־MFO, מפקח שם על סידורי הביטחון.¹³
שטחי A, B ו־C: שלושת האזורים שאליהם חילק הסכם הביניים מ־1995 את הגדה המערבית. שטח A, הערים הפלסטיניות: אחריות אזרחית וביטחונית פלסטינית. שטח B, היישובים הכפריים הפלסטיניים: אחריות אזרחית פלסטינית ואחריות ביטחונית עליונה של ישראל. שטח C, ההתנחלויות והשטחים הפתוחים: שליטה ישראלית מלאה.¹ החלוקה נועדה להיות זמנית.
התנחלויות: יישובים ישראליים שהוקמו מאז 1967 בשטחים שנכבשו באותה שנה. החלטה 2334 של מועצת הביטחון (2016) קובעת שאין להם תוקף משפטי.²³ ממשלות ישראל דוחות את הקביעה, וישראלים רבים קוראים להם פשוט „יישובים”. בעיני הפלסטינים הם הסימן הבולט ביותר של הכיבוש, ונבנים על האדמה שמיועדת למדינתם.
גדר ההפרדה (גדר הביטחון / החומה): גדרות וחומות בטון שישראל התחילה לבנות בתחילת שנות ה־2000, רובן בתוך הגדה המערבית ולא על הקו הירוק.³ ישראל קוראת לזה גדר הביטחון, שנבנתה כדי לעצור מפגעים. הפלסטינים קוראים לזה חומת האפרטהייד או חומת הסיפוח, בגלל התוואי. האו״ם ובית הדין הבינלאומי לצדק אומרים „החומה”; ב־2004 קבע בית הדין שהקטעים שבתוך השטח הכבוש מנוגדים למשפט הבינלאומי.²⁴ האתר כותב „גדר ההפרדה”.
ציר פילדלפי (ציר צלאח א־דין): הרצועה הצרה לאורך הגבול בין רצועת עזה למצרים. „פילדלפי” הוא השם שנתן לה הצבא הישראלי; בערבית זהו ציר צלאח א־דין. ישראל יצאה ממנו בהתנתקות של 2005, ומצרים הציבה לאורכו 750 שוטרי משמר גבול בהסדר עם ישראל.²⁵ מאז המלחמה בעזה השליטה בציר שוב שנויה במחלוקת בין ישראל למצרים.²⁶
הר הבית / מתחם מסגד אל־אקצא (אל־חרם א־שריף): מתחם מוקף חומה אחד בעיר העתיקה בירושלים, עם שני שמות. ליהודים זהו הר הבית, שבו עמדו שני בתי המקדש, המקום הקדוש ביותר ביהדות. למוסלמים זהו מתחם מסגד אל־אקצא, אל־חרם א־שריף, ובו מסגד אל־אקצא וכיפת הסלע, המקום השלישי בקדושתו באסלאם. בהסכם השלום מ־1994 התחייבה ישראל לכבד את תפקידה המיוחד של ירדן במקומות הקדושים למוסלמים בירושלים.¹⁹
מערת המכפלה / מסגד אברהם (אל־חרם אל־אבראהימי): המבנה העתיק בחברון שלפי המסורת עומד מעל קברי אברהם ומשפחתו, מקום קדוש ליהודים ולמוסלמים. ב־25 בפברואר 1994 רצח שם ברוך גולדשטיין, ישראלי, מתפללים מוסלמים בזמן תפילה; מועצת הביטחון גינתה את הטבח.²⁷ על הסידורים בעיר ראו פרוטוקול חברון.

גופים וטקסטים

אש״ף (הארגון לשחרור פלסטין): ארגון הגג של התנועה הלאומית הפלסטינית. הוא מייצג את הפלסטינים במשא ומתן ובאו״ם, שם יש לו מעמד משקיף מאז שנות ה־70.³ ב־1993 הכירו אש״ף וישראל זה בזה,⁷ ועל הסכמי אוסלו חתם אש״ף, לא הרשות הפלסטינית.⁸ ראו דרכו של אש״ף, 1974–1988.
הרשות הפלסטינית: גוף הממשל העצמי שהוקם ב־1994 מכוח הסכם עזה–יריחו.²⁸ בגדה המערבית הוא מנהל את החיים האזרחיים בשטחי A ו־B ואת הביטחון בשטח A. הוא תוכנן לתקופת ביניים ואינו מדינה. מאז שחמאס השתלט על עזה ב־2007³ הרשות מושלת בגדה המערבית בלבד.
חמאס: תנועה אסלאמיסטית פלסטינית (השם הוא ראשי תיבות בערבית של „תנועת ההתנגדות האסלאמית”) וארגון טרור, שמוגדר כך בין השאר בידי האיחוד האירופי.²⁹ חמאס ניצח בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב־2006³⁰ והשתלט בכוח על רצועת עזה ב־2007.³ ב־7 באוקטובר 2023 הוביל חמאס מתקפת טרור בישראל, שבה נרצחו אזרחים חפים מפשע ונחטפו בני ערובה.³¹ חמאס אינו העם הפלסטיני.
הליגה הערבית: הארגון האזורי של מדינות ערב, שנוסד ב־1945 וחברות בו 22 מדינות.³² ב־2002 אימצה הליגה את יוזמת השלום הערבית.
אונר״א: סוכנות האו״ם לפליטים הפלסטינים. העצרת הכללית הקימה אותה בדצמבר 1949, והיא התחילה לפעול במאי 1950;³³ היא מפעילה בתי ספר, מרפאות וסיוע ברצועת עזה, בגדה המערבית, בירדן, בלבנון ובסוריה. בעמוד האתר על השכנים מובאים מספרי הפליטים הרשומים אצלה, עם תאריכים.
החלטה 242 של מועצת הביטחון (1967): התקבלה ב־22 בנובמבר 1967, אחרי המלחמה, וממנה בא הרעיון „שטחים תמורת שלום”: נסיגת כוחות ישראל משטחים שנכבשו בסכסוך, סיום מצב הלוחמה, וזכותה של כל מדינה באזור לחיות בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים. היא קוראת גם להסדר צודק של בעיית הפליטים.¹⁰ בנוסח האנגלי כתוב from territories, בלי the:¹⁰ ישראל קוראת בזה פתח לשינויי גבול, ומדינות ערב דרישה לסגת מכל השטחים. ראו העמוד על החלטה 242.
החלטה 338 של מועצת הביטחון (1973): התקבלה בזמן מלחמת 1973. היא קוראת להפסקת אש בתוך 12 שעות, ליישום החלטה 242 ולפתיחת משא ומתן לשלום צודק ובר־קיימא.³⁴ שני המספרים מופיעים בדרך כלל יחד, „242 ו־338”; ראו ועידת ז׳נבה 1973.
החלטה 181 של העצרת הכללית (תוכנית החלוקה): ב־29 בנובמבר 1947 המליצה עצרת האו״ם לסיים את המנדט הבריטי ולחלק את הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית, עם משטר בינלאומי מיוחד לירושלים.³⁵³ זו הייתה המלצה, והיא לא הקימה בעצמה אף אחת מהמדינות. ההנהגה היהודית קיבלה אותה; ההנהגה הערבית־פלסטינית ומדינות ערב דחו אותה.³⁶
החלטה 194 של העצרת הכללית: התקבלה בדצמבר 1948.³⁷ בקטע המוכר ביותר שלה נאמר שיש להתיר לפליטים שרוצים לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם לעשות זאת בהקדם האפשרי, ולפצות את מי שיבחרו שלא לשוב.³⁸ הפלסטינים מבססים עליה את זכות השיבה; ממשלות ישראל הסתייגו מהשימוש בה כבסיס להסדר.³⁹
פרוטוקול פריז: ההסכם הכלכלי מ־1994 בין ישראל לאש״ף. הוא הפך את השקל להילך חוקי בשטחי הרשות, איפשר לרשות לקבוע מכס על חלק מהיבוא, וקבע שישראל גובה מיסים על סחורות שמיועדות לרשות ומעבירה אותם אליה.²⁸ הוא נבנה לתקופת הביניים, ועדיין מעצב את היחסים הכלכליים; ראו פרוטוקול פריז והסכם עזה–יריחו.
QIZ (אזורי תעשייה מוכרים): אזורי תעשייה שמוצריהם נכנסים לארצות הברית בלי מכס בתנאי שיש בהם רכיב ישראלי. מצרים, ישראל וארצות הברית חתמו על הפרוטוקול ב־14 בדצמבר 2004.⁴⁰ זו דוגמה לתמריץ כלכלי שנלווה להסכם שלום; ראו ההסכם עם מצרים.
אונדו״ף (UNDOF): כוח המשקיפים של האו״ם להפרדת הכוחות ברמת הגולן. מועצת הביטחון הקימה אותו ב־1974 כדי לפקח על הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה.⁴¹
יוניפי״ל (UNIFIL): כוח הביניים של האו״ם בלבנון, שמועצת הביטחון הקימה ב־1978⁴² והרחיבה אחרי מלחמת 2006 בהחלטה 1701.⁴³ לפי החלטה של מועצת הביטחון מאוגוסט 2025, הכוח אמור לסיים את פעילותו ב־31 בדצמבר 2026.⁴⁴ ראו הקו הכחול והחלטה 1701.
MFO (כוח המשקיפים הרב־לאומי): כוח בינלאומי שאינו שייך לאו״ם ומפקח בסיני על סידורי הביטחון של הסכם השלום ישראל–מצרים. הוא הוקם בפרוטוקול מאוגוסט 1981, אחרי שהתברר שהאו״ם לא יוכל להעמיד כוח.¹³
בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ): בית הדין של האו״ם, שיושב בהאג. הוא מכריע בסכסוכים משפטיים בין מדינות ונותן חוות דעת מייעצות לגופי האו״ם;⁴⁵ הוא אינו שופט בני אדם.
חוות דעת מייעצת: תשובה משפטית של בית הדין הבינלאומי לצדק לשאלה שהפנה אליו גוף של האו״ם. היא אינה מחייבת, אבל לדברי בית הדין יש לה משקל משפטי רב וסמכות מוסרית.⁴⁵ שתיים עוסקות בסכסוך הזה: על החומה ב־2004,²⁴ ומיולי 2024, שקבעה שהמשך הנוכחות של ישראל בשטח הפלסטיני הכבוש אינו חוקי.⁴⁶
בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC): בית דין נפרד, גם הוא בהאג, ששופט בני אדם ולא מדינות, על פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם. פלסטין הצטרפה אליו ב־2015; ישראל חולקת על סמכותו, והשופטים קבעו שהסכמתה אינה נדרשת.⁴⁷ בנובמבר 2024 הוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו, נגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ונגד מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף;⁴⁷ בפברואר 2025 בוטל הצו נגד דף, אחרי שהתביעה מסרה מידע אמין שהוא נהרג.⁴⁸ צו מעצר הוא האשמה, לא הרשעה.

מילים שכל צד אומר אחרת

נכבה: „אסון” בערבית: השם שהפלסטינים נותנים לעקירה, לפליטות ולאובדן הבתים והרכוש במלחמת 1948.⁴⁹ בעיני הפלסטינים זו תחילתו של סיפור שנמשך; ישראלים רבים שומעים במילה ערעור על עצם הקמת המדינה. לדעת האתר, הכרה בנכבה אינה שוללת את עצמאות ישראל; ראו את העמוד על הסיפור הפלסטיני.
מלחמת העצמאות (מלחמת 1948): השם הישראלי למלחמה שהתחילה אחרי החלטת החלוקה והתרחבה כשצבאות של מדינות ערב חצו את הגבול עם הכרזת המדינה במאי 1948.³⁶ זו אותה מלחמה שהפלסטינים זוכרים כנכבה. בקולו שלו האתר כותב „מלחמת 1948”.
נכסה: „נסיגה לאחור” בערבית: השם הערבי לתבוסה של יוני 1967, שבה כבשה ישראל את הגדה המערבית, את מזרח ירושלים, את רצועת עזה, את סיני ואת רמת הגולן.²⁰ בעיני הפלסטינים זו תחילת הכיבוש, וגל שני של עקירה.³
מלחמת ששת הימים / מלחמת יוני 1967: מלחמה אחת, שני שמות. הישראלים קוראים לה על שם אורכה; בערבית זו מלחמת יוני 1967, או הנכסה. היא נמשכה מ־5 עד 10 ביוני 1967.²⁰ בקולו שלו האתר כותב „מלחמת 1967”.
מלחמת יום הכיפורים / מלחמת אוקטובר (תשרין, רמדאן): המלחמה שהתחילה ב־6 באוקטובר 1973 במתקפה של מצרים וסוריה.⁵⁰ הישראלים קוראים לה על שם היום הקדוש שבו פרצה, וזוכרים הפתעה שגבתה מחיר כבד. במצרים זו מלחמת אוקטובר או מלחמת העשרה ברמדאן, בסוריה מלחמת תשרין, ובשתיהן מציינים אותה כניצחון. בקולו שלו האתר כותב „מלחמת 1973”.
אינתיפאדה: „התנערות” בערבית: התקוממות פלסטינית נגד הכיבוש הישראלי. הראשונה התחילה ב־1987;³ השנייה התחילה בסוף ספטמבר 2000, אחרי ביקורו של אריאל שרון בהר הבית / מתחם מסגד אל־אקצא.³ המילה אינה מתארת שיטה אחת:⁵¹ הפלסטינים משתמשים בה להתקוממות עממית, ואילו רוב הישראלים זוכרים את השנייה בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות נגד אזרחים.
כיבוש: במשפט הבינלאומי: שליטה של צבא זר בשטח שאינו בריבונותו. האו״ם ובית הדין הבינלאומי לצדק משתמשים במילה לגבי הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, „השטח הפלסטיני הכבוש”;⁴⁶ לפלסטינים „הכיבוש” הוא השם היומיומי למציאות שהם חיים בה. ממשלות ישראל נמנעו בדרך כלל מהמילה ודיברו על שטחים שנויים במחלוקת, ובתוך ישראל המילה עצמה שנויה במחלוקת.
סיפוח / „החלת ריבונות”: שני שמות למעשה אחד: מדינה מכריזה ששטח שבשליטתה הוא חלק ממנה. ישראלים שתומכים בכך אומרים „החלת ריבונות” או „החלת החוק הישראלי”, כי בעיניהם השטח אינו זר. הפלסטינים, מדינות ערב ורוב הממשלות אומרים „סיפוח”, ומצביעים על העיקרון שבהחלטה 242, שאין לרכוש שטח במלחמה.¹⁰ ב־2020 עמדה על הפרק תוכנית כזאת לחלקים מהגדה המערבית;⁵² ראו תוכנית טראמפ וההסכם עם איחוד האמירויות.
נורמליזציה (תַטְבִּיע): בעברית ובאנגלית המילה נשמעת מלאת תקווה: יחסים רגילים, טיסות, סחר. בערבית, „תטביע” היא לעיתים קרובות האשמה: פירושה להתייחס ליחסים עם ישראל כאל דבר רגיל בזמן שהכיבוש נמשך ולפלסטינים אין מדינה. לכן הסכם בין ממשלות אינו מביא איתו בהכרח את הציבור; ראו הסכמי אברהם ואת עמוד ההשוואה באתר.
זכות השיבה: התביעה הפלסטינית שפליטי 1948 וצאצאיהם זכאים לשוב לבתים ולמקומות שעזבו, בשטח שהוא היום ישראל. הפלסטינים מבססים אותה על החלטה 194³⁸ ורואים בה זכות אישית ולאומית גם יחד. רוב הישראלים דוחים אותה, כי שיבה בהיקף גדול תביא לסוף הרוב היהודי בישראל. הצעות שונות חיפשו דרך ביניים; הפרמטרים של קלינטון מנו חמישה יעדים אפשריים לפליטים.
פליטים: בסכסוך הזה, בדרך כלל הפלסטינים שאיבדו את בתיהם במלחמת 1948, וצאצאיהם. אונר״א רושמת את מי שגרו בארץ בין יוני 1946 למאי 1948 ואיבדו בית ופרנסה באותה מלחמה, ואת צאצאיהם.⁵³ הישראלים מזכירים גם את היהודים שנאלצו לעזוב את מדינות ערב ואת איראן במאה ה־20, יותר מ־850,000 בני אדם לפי משרד החוץ הישראלי.⁵⁴ האתר אינו מעמיד את שני הסיפורים זה מול זה.
שהיד ונפגע טרור: שתי מילים שמראות כמה אחרת שני הציבורים מדברים על מתיהם. בערבית „שהיד” הוא מי שמת למען אמונתו או מולדתו. הפלסטינים משתמשים בה כמעט לכל מי שנהרג בסכסוך, מילד שנהרג בהפצצה ועד מי שנהרג בזמן שביצע פיגוע, והשימוש השני נשמע לישראלים כהאדרה של רצח. בישראל מי שנהרגו בפיגועים הם „נפגעי טרור”, והחיילים שנהרגו הם „חללים”. האתר אינו מאמץ אף אחד מאוצרות המילים: הוא כותב מי נהרג, בידי מי, והאם היה אזרח.
שלום קר: שלום בין ממשלות יותר מאשר בין עמים: ההסכם מחזיק, הגבול שקט ויש תיאום ביטחוני, אבל הסחר, התיירות והחום הציבורי נשארים דלים. חוקרים משתמשים במונח לשלום של ישראל עם מצרים ועם ירדן;⁵⁵⁵⁶ בעמוד ההשוואה אפשר לראות איך זה נראה בפועל.

מקורות

לא חייבים להסכים איתנו. בשביל זה המקורות כאן: פתחו, השוו ובדקו בעצמכם.

מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
Israeli-Palestinian Interim Agreement (Oslo II, 1995)
מקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School · 3 באפריל 1949
Jordanian-Israeli General Armistice Agreement, April 3, 1949
מקור ראשוני United Nations (UNISPAL)
History of the Question of Palestine
מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL)
Middle East peace process documents, 1998–1999 (Wye River and Sharm el-Sheikh memoranda)
מקור עזר United Nations Treaty Collection
Glossary of terms relating to treaty actions
מקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School · 26 באוקטובר 1994
Treaty of Peace between Israel and Jordan – Annex I (boundary; Naharayim/Baqura and Zofar/Al-Ghamr areas)
מקור ראשוני United Nations Peacemaker · 9 בספטמבר 1993
Israel–PLO Mutual Recognition, Letters and Speeches
מקור ראשוני PA-X Peace Agreements Database, University of Edinburgh · 13 בספטמבר 1993
Declaration of Principles on Interim Self-Government Arrangements ('Oslo Accords')
מקור ראשוני United Nations · 26 ביוני 1945
Charter of the United Nations, Chapter I: Purposes and Principles
מקור ראשוני UN Security Council (text hosted by UNSCR.com) · 22 בנובמבר 1967
Security Council Resolution 242 (1967), full text
מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 17 בספטמבר 1978
Camp David Accords: A Framework for Peace in the Middle East; Framework for the Conclusion of a Peace Treaty between Egypt and Israel
מקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School · 26 במרץ 1979
Peace Treaty between Israel and Egypt, March 26, 1979
ארכיון רשמי Multinational Force and Observers
MFO – Origins
ארכיון רשמי U.S. Department of State, Office of the Historian
Shuttle Diplomacy and the Arab-Israeli Dispute, 1974–1975
ארכיון רשמי Government of Norway (regjeringen.no)
Norway's involvement in the peace process in the Middle East
מחקר International Security 22(2); publication page at CISAC, Stanford University · 1 באוקטובר 1997
Stephen J. Stedman, Spoiler Problems in Peace Processes
מקור עזר Office of the United Nations Special Coordinator for the Middle East Peace Process (UNSCO)
Middle East Quartet
מקור ראשוני UNIFIL (United Nations) · 19 בדצמבר 2012
Mr. Blue Barrel explains the Blue line
מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 26 באוקטובר 1994
Treaty of Peace between the State of Israel and the Hashemite Kingdom of Jordan, 26 October 1994
מחקר U.S. Department of State, Office of the Historian
The 1967 Arab-Israeli War
מקור ראשוני UN Security Council (text hosted by UNSCR.com) · 1980
Security Council Resolution 478 (1980)
מקור ראשוני UN Security Council (text hosted by UNSCR.com) · 1981
Security Council Resolution 497 (1981)
מקור ראשוני UN Security Council (text hosted by UNSCR.com) · 2016
Security Council Resolution 2334 (2016)
מקור ראשוני International Court of Justice · 9 ביולי 2004
Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory (advisory opinion of 9 July 2004), case page
מחקר Congressional Research Service · 16 בספטמבר 2005
Israel's Disengagement from Gaza (RS22000)
מחקר Carnegie Endowment for International Peace (Sada) · 31 באוגוסט 2026
Gas and Peace: Can Energy Trade Contain Egypt-Israel Conflict?
מקור ראשוני United Nations Security Council (text hosted by unscr.com) · 18 במרץ 1994
Security Council Resolution 904 (1994)
מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL) · אוקטובר 1994
Developments related to the Middle East peace process, April–September 1994 (texts of the Paris Protocol and the Gaza–Jericho Agreement)
מקור ראשוני Council of the European Union · 12 באפריל 2024
EU sanctions concerning Hamas and the 7 October terrorist attacks, 12 April 2024
מחקר Congressional Research Service · 28 בפברואר 2006
Palestinian Elections (RL33269)
מקור ראשוני UN Independent International Commission of Inquiry on the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, and Israel · 27 במאי 2024
Report A/HRC/56/26 (advance unedited version), 27 May 2024
עיתונות CNN (via KTVZ) · 7 במרץ 2024
Arab League Fast Facts
מחקר UNRWA
Who We Are (historical chronology)
מקור ראשוני UN Security Council (text hosted by UNSCR.com) · 1973
Security Council Resolution 338 (1973)
מקור ראשוני United Nations General Assembly · 29 בנובמבר 1947
Resolution 181 (II): Future government of Palestine (Plan of Partition with Economic Union), 29 November 1947
מחקר U.S. Department of State, Office of the Historian
The Arab-Israeli War of 1948
מקור ראשוני United Nations General Assembly · 11 בדצמבר 1948
Resolution 194 (III), 11 December 1948 (official document A/RES/194(III))
מקור עזר UNRWA
Resolution 194 (the passage on refugees, as reproduced by UNRWA)
מחקר The Washington Institute for Near East Policy · 2013
Stalled Arab Peace Initiative Reaffirmed
מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 14 בדצמבר 2004
Egypt–Israel–United States Qualifying Industrial Zones protocol, 14 December 2004
ארכיון רשמי UNDOF (United Nations)
UNDOF Background
מקור ראשוני UN Security Council (reproduced by the Jewish Virtual Library) · 18 ביוני 2000
Statement by the President of the Security Council, S/PRST/2000/21
מקור ראשוני United Nations · 11 באוגוסט 2006
Security Council calls for end to hostilities between Hizbollah, Israel, unanimously adopting resolution 1701 (2006) (SC/8808)
מקור ראשוני United Nations Peacekeeping · 28 באוגוסט 2025
Security Council Extends UNIFIL's Mandate: Resolution 2790 (2025)
מקור ראשוני International Court of Justice
Advisory Jurisdiction
מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 19 ביולי 2024
International Court of Justice press release on the Advisory Opinion of 19 July 2024
מקור עזר International Commission of Jurists · נובמבר 2024
Palestine/Israel: ICC Arrest Warrants for Israeli and Hamas Leaders a Significant Step in the Pursuit of Justice
עיתונות JusticeInfo.net (with AFP) · 26 בפברואר 2025
ICC nixes arrest warrant for slain Hamas leader Deif
מקור ראשוני United Nations (UNISPAL)
About the Nakba
מקור עזר Jewish Virtual Library
The Yom Kippur War: Background and Overview
מחקר Institute for Palestine Studies / Palestinian Museum (PalQuest)
First Intifada and Israeli-Palestinian Negotiations, 1987–1993
מחקר Congressional Research Service · 30 בינואר 2020
Israel and the Palestinians: U.S. Peace Plan and Possible Israeli Annexation (IN11214)
מקור ראשוני UNRWA
Palestine refugees (definition and eligibility)
מקור עזר Israel Ministry of Foreign Affairs, Mission of Israel to the EU and NATO
Jewish refugees expelled from Arab lands and from Iran
מחקר Arab Barometer · 9 בינואר 2025
MENA Publics and the Future of Normalization with Israel (Michael Robbins)
מחקר Begin-Sadat Center for Strategic Studies (BESA) · 12 בספטמבר 2021
The Old Peace Treaties vs. the Abraham Accords (Frank Musmar and Najat Al-Saied), Perspectives Paper no. 2,151