שירים של שלום

רוטבליט נפצע במלחמת ששת הימים, והשיר צמח מהחוויה הזאת³. הוא נכתב בימי מלחמת ההתשה ונכנס לתוכנית של להקת הנח"ל ב-1969¹. הסגנון הושפע משירי המחאה האמריקאיים והבריטיים של שנות ה-60².

השיר אומר דבר פשוט וקשה: את מי שנפל אי אפשר להחזיר, ולכן לא די באבל — צריך לדרוש שלום בקול רם. עם השנים הוא זוהה עם מחנה השלום בישראל והושמע שוב ושוב בעצרות².

עוד לפני ששודר ברדיו עורר השיר את כעסם של אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי ואלוף פיקוד הדרום אריאל שרון, שטענו שהוא פוגע במורל¹; לפי ויקיפדיה, זאבי אסר לבצע אותו בגזרתו ושרון הצטרף לאיסור². ב-4 בנובמבר 1995, כחמישה שבועות אחרי חתימת הסכם הביניים, שרו אותו על הבמה מירי אלוני, יצחק רבין ושמעון פרס¹. דקות אחר כך נרצח רבין. דף המילים, מוכתם בדמו, נמצא בכיסו⁴, ואיתן הבר הציג אותו בהלוויה⁴. תצלום הדף מוצג באוסף מרכז רבין⁵.

• Miri Aloni — שיר לשלום

ב-19 בנובמבר 1977 נחת אנואר סאדאת בישראל, בתחילת ביקורו בירושלים. לפי ברוזה, יהונתן גפן כתב את המילים בקדחתנות מול שידור הנחיתה בטלוויזיה, ונתן לו 48 שעות להלחין⁷. ברוזה היה אז בתחילת דרכו.

השיר מתאר עייפות ודאגה של יום-יום, ומולן אמונה עקשנית שהמצב ישתפר. ברוזה אמר שהוא תפס את הציפייה ואת התקווה של ימי הביקור⁸. באתר הרשמי שלו השיר מתואר כהמנון שלום ישראלי⁶.

זה שיר שלא נגמר: ברוזה מוסיף לו בתים חדשים לאורך השנים, בעקבות אירועים משמעותיים בישראל⁸. זה היה גם השיר הראשון שהלחין והקליט בעצמו. הוא הגיע למקום הראשון במצעד ופתח את הקריירה שלו⁷.

• David Broza — Masada Sunrise Live 2012

שמואל הספרי כתב את השיר¹⁰ בעת שהיה המנהל האמנותי של להקת חיל החינוך¹². שרו אותו חיילים שנולדו אחרי מלחמת יום הכיפורים, כעשרים שנה אחריה¹¹. אלה היו השנים שבהן נחתמו הסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן.

הדוברים בשיר הם הילדים שנולדו בחורף שאחרי המלחמה. הם פונים אל הוריהם ומזכירים להם הבטחה: שהדור הבא כבר יגדל בשלום. עכשיו הם עצמם חיילים, והם מבקשים שההבטחה תקוים. טל מוסרי, ששר אותו כחייל בלהקה, כתב שהם שרו אז על תקווה וביקשו שינוי¹².

השיר חוזר בכל פעם שדור צעיר שואל מה הובטח לו. להקת חיל החינוך הקליטה אותו מחדש ב-2011⁹. ב-2020 חיבר אותו מוסרי למחאת הצעירים באותו קיץ¹². ואחרי 7 באוקטובר 2023 הוא שב ועלה כדרך לדבר על מה שמרגישים ישראלים¹¹.

• חורף 73 — ביצוע עם יתומי מלחמת יום הכיפורים

בספטמבר 1973 ביקשה חוה אלברשטיין מנעמי שמר גרסה עברית ל-Let It Be של הביטלס. שמר כתבה מילים משלה. אז פרצה המלחמה. בעלה, מרדכי הורוביץ, חזר הביתה במדים והתעקש שלשיר הזה מגיע לחן חדש, לא לחן זר. שמר הלחינה אותו במונית בדרך להרצליה, לפני הופעה בשידור חי¹³.

זה לא שיר על הסכם שלום. זו תפילה חילונית מתוך מלחמה: שהלחימה תיגמר, שהחיילים יחזרו הביתה, שמה שמבקשים יתגשם. הוא מזכיר שהכמיהה לשלום נולדת לעיתים קרובות דווקא ברגעים הקשים ביותר.

שיר שהתחיל כתרגום הפך לשיר מקורי לגמרי, בתוך ימים. הגשש החיוור הקליטו אותו ראשונים, ואלברשטיין הקליטה אותו אחר כך. שמר גם השמיטה ממנו בית קודר אחד, מתוך רחמים על המאזינים בזמן מלחמה¹³.

• חיפוש ב-YouTube: לו יהי נעמי שמר חוה אלברשטיין

עוזי חיטמן כתב את השיר ב-1978 לבנו שזה עתה נולד. כך סיפר בנו עידו: האב קיווה שהילד יגדל למציאות של שלום ואהבה¹⁴. אלה היו ימי המשא ומתן עם מצרים, בין הסכמי קמפ דייוויד להסכם השלום.

השיר מדבר בגוף ראשון, בקול של מי שנולד אל תוך תקווה: השלום כאן הוא לא סיסמה אלא משאלה של הורה לילד. הוא נשאר מזוהה עם רגע מסוים מאוד — השנה שבה ישראל ומצרים חתמו על שלום.

חברות סקסטה לא רצו בהתחלה לשיר אותו, כי הוא לא התאים לסגנון שלהן. בסוף הסכימו. בפסטיבל הזמר והפזמון 1979 הגיע השיר למקום הרביעי¹⁴, ומאז הוא אחד השירים המוכרים ביותר של חיטמן.

• חיפוש ב-YouTube: נולדתי לשלום סקסטה עוזי חיטמן

השיר נכתב כתגובה אמנותית למלחמת יוני 1967 ולתבוסה הערבית בה. פיירוז שרה אותו לראשונה באותו קיץ, בפסטיבל הארזים בלבנון. הוא יצא באלבום שכולו שירים על ירושלים, והפך מיד ללהיט¹⁵.

צריך לומר ביושר: זה לא שיר שלום במובן של פיוס בין הצדדים. זה שיר של אבל וגעגוע לירושלים, מנקודת מבט ערבית, והוא מתפלל לשחרורה בעתיד. לצד העצב יש בו גם נימה של התנגדות¹⁵. מאזינים ישראלים ומאזינים ערבים שומעים בו דברים שונים מאוד.

מה שמייחד אותו הוא המבט על העיר עצמה: השיר מזכיר את בתי התפילה של שלוש הדתות ומדגיש את הגיוון הדתי וההיסטורי של ירושלים. גם המוזיקה נעה בין מארש צבאי למזמור כנסייתי. שנה אחר כך קיבלה פיירוז את מפתח העיר מוועדת התרבות של ירושלים¹⁵.

• חיפוש ב-YouTube: فيروز زهرة المدائن

פיירוז עבדה מאז שנות ה-50 עם האחים רחבאני¹⁷. כשפרצה מלחמת האזרחים בלבנון היא לא עזבה את המדינה, בניגוד לרבים מעמיתיה. היא סירבה לצדד בפומבי במחנה כלשהו, והתמקדה באבל המשותף של הלבנונים¹⁶.

זה שיר אהבה למולדת פצועה, לא שיר על הסכם. הוא מבטא נאמנות לארץ דווקא כשהיא נקרעת מבפנים. בזמן המלחמה שימש מעין המנון לא רשמי של לבנון, ותואר כמקור של תקווה ונחמה לאנשים מכל קצות הקשת הפוליטית¹⁶. בריטניקה כותבת שפיירוז הפכה לסמל מאחד של לבנון מפולגת¹⁷.

בשנות המלחמה פיירוז כמעט לא הופיעה בלבנון. היוצא מן הכלל היה המחזמר „פטרה” ב-1978, שהוצג בשני חלקיה של ביירות המחולקת, המערבי והמזרחי¹⁶. ויקיפדיה מביאה כתבה של הגרדיאן מ-2026, שלפיה חלק מהצעירים בלבנון שומעים היום את השיר בפחות אהדה¹⁶.

• חיפוש ב-YouTube: فيروز بحبك يا لبنان

יאיר דלאל הוא מוזיקאי ישראלי, נגן עוד וכינור. הוא כתב את „זמאן א-סלאם” ב-1994¹⁸. באותה שנה זכו בפרס נובל לשלום יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת, אחרי הסכם אוסלו.

השיר נושא שם ערבי, והוא יצירה של מוזיקאי ישראלי: כבר השם מושיט יד לשפה של הצד השני. באתר שלו דלאל מתואר כמי שמחויב לבניית גשרים בין תרבויות¹⁹. זה שיר שנולד מתוך רגע של אופטימיות, לא מתוך מלחמה.

השיר בוצע באירועי פרס נובל לשלום של 1994¹⁸. לפי האתר הרשמי שלו, דלאל הופיע בקונצרט החגיגי שנערך לכבוד שלושת הזוכים¹⁹. צריך לומר גם זאת: בהשוואה לשירים האחרים כאן, הוא מוכר פחות לקהל הרחב בעולם הערבי, ופרטים נוספים על הביצוע לא אומתו.

• חיפוש ב-YouTube: Yair Dalal Zaman el Salaam

נועה, זמרת יהודייה-ישראלית, ומירה עוואד, זמרת ערבייה-ישראלית, עבדו יחד שנים לפני השיר הזה²¹. ב-2009 הן נבחרו לייצג את ישראל באירוויזיון. הבחירה נעשתה על רקע המלחמה בעזה בחורף 2008–2009²⁰.

זה השיר היחיד ברשימה ששתי השפות נשמעות בו יחד, ובשמו יש טענה: חייבת להיות דרך אחרת. הזמרות עצמן הציגו אותו כקריאה לראות את האנושיות של האחר, ולא כתיאור של מציאות קיימת²⁰. בנובמבר 2009 קיבלו השתיים פרס שלום על מחויבותן לדיאלוג בין יהודים לערבים²¹.

זה היה השיר הישראלי הראשון באירוויזיון שיש בו ערבית, ועוואד הייתה הערבייה הראשונה שייצגה את ישראל בתחרות²¹. לא כולם אהבו את זה: אמנים ואינטלקטואלים, יהודים וערבים, קראו לה לפרוש, בטענה שההופעה מציגה תמונה כוזבת של דו-קיום²⁰. השיר עלה לגמר ב-16 במאי 2009 וסיים במקום ה-16²⁰.

• Eurovision Song Contest — Noa & Mira Awad, live 2009

ח'אלד הוא זמר אלג'ירי, מהקולות המוכרים ביותר במוזיקה הערבית הפופולרית. באלבומו „כנזה”, שיצא ב-7 בדצמבר 1999, הוא הקליט גרסה ל-Imagine של ג'ון לנון יחד עם הזמרת הישראלית נועה²². נועה עבדה לאורך השנים עם מוזיקאים ערבים רבים²⁴.

כאן המשמעות נמצאת פחות במילים ויותר במי ששר אותן. זמר ערבי וזמרת ישראלית בוחרים דווקא בשיר שמבקש לדמיין עולם בלי גבולות ובלי מלחמות. ח'אלד תואר כמי שבונה גשרים בין תרבויות²⁵.

זו לא יצירה ערבית מקורית אלא גרסת כיסוי, ולכן מקומה ברשימה הזאת הוא על הגבול. היא כאן כי היא מחברת בין שלושת חלקי העמוד: השיר האנגלי המפורסם ביותר על שלום, בקולם של זמר ערבי וזמרת ישראלית. האלבום עצמו זכה לאלבום זהב בצרפת²².

• חיפוש ב-YouTube: Khaled Noa Imagine

ב-1969 ערכו ג'ון לנון ויוקו אונו „שביתת מיטה” למען השלום במלון קווין אליזבת במונטריאול. ב-1 ביוני הוקלט השיר שם, בחדר 1742, עם ארבעה מיקרופונים ועשרות אורחים ועיתונאים ששרו ומחאו כפיים²⁷. הוא יצא ב-4 ביולי 1969, והיה הסינגל הראשון של לנון מחוץ לביטלס²⁶.

הרעיון פשוט בכוונה: בלי תוכנית מדינית ובלי תשובות, רק בקשה אחת שחוזרת שוב ושוב. לנון רצה שיר שקהל גדול יוכל לשיר יחד בהפגנה²⁶. מאז הוא סמל למחאה לא-אלימה.

ב-15 בנובמבר 1969 שרו כחצי מיליון מפגינים את הפזמון בוושינגטון, בהפגנת המורטוריום נגד מלחמת וייטנאם, בהובלת פיט סיגר²⁷. השיר הגיע למקום השני בבריטניה ולמקום ה-14 בארצות הברית²⁷. שיר שהוקלט במיטה במלון הפך לשיר של כיכרות.

• YouTube (הערוץ הרשמי johnlennon): GIVE PEACE A CHANCE. (Ultimate Mix, 2020) - Plastic Ono Band (official music video HD)

לנון כתב את השיר בתחילת 1971 והקליט אותו בין מאי ליולי באותה שנה. ההשראה באה מספר השירה של יוקו אונו, Grapefruit, מ-1964. לנון עצמו אמר שהשיר צריך להיזקף לזכות שניהם, וב-2017 הוכרה אונו רשמית כשותפה לכתיבת המילים²³.

השיר מבקש מהמאזין תרגיל מחשבתי: לדמיין עולם בלי הדברים שבני אדם נלחמים עליהם. יש מי ששומע בו תקווה, ויש מי ששומע בו נאיביות או כפירה — המילים שלו על דת מעוררות מחלוקת מאז שיצא²³.

ספריית הקונגרס הכניסה אותו ב-2023 למרשם ההקלטות הלאומי של ארצות הברית²⁹. הוא מושמע בכל ערב ראש השנה האזרחית בטיימס סקוור מאז 2005, ונשמע בטקסי אולימפיאדות ב-2012, ב-2021 וב-2022. ועדיין, דווקא בזמן מלחמה הוא הוגבל: ה-BBC צמצם את השמעתו במלחמת המפרץ ב-1991, ורשת רדיו אמריקאית הכניסה אותו לרשימת שירים „לא להשמעה” אחרי 11 בספטמבר 2001²³.

• YouTube (הערוץ הרשמי johnlennon): IMAGINE. (Ultimate Mix, 2020) - John Lennon & The Plastic Ono Band (with the Flux Fiddlers) HD
• Spotify: Imagine - Remastered 2010

דילן היה בן 20 כשכתב את השיר ב-1962. הוא שר אותו לראשונה ב-16 באפריל 1962 במועדון Gerde's Folk City בניו יורק³¹, אז עוד בשני בתים בלבד. את המנגינה לקח, כפי שסיפר בעצמו, משיר של עבדים אפרו-אמריקאים בשם No More Auction Block³⁰.

השיר בנוי כולו משאלות — על מלחמה, על חירות ועל אדישות: כמה עוד יידרש עד שמשהו ישתנה. תשובה מפורשת הוא לא נותן. הוא רק רומז שהיא נמצאת ממש לידנו, וחומקת. בגלל זה שרו אותו גם בתנועה לזכויות האזרח וגם בהפגנות נגד מלחמה.

הגרסה של פיטר, פול ומרי הגיעה למקום השני במצעד האמריקאי באוגוסט 1963³⁰. הזמר סם קוק התרגש כל כך מהשיר, שכתב בהשראתו את A Change Is Gonna Come³⁰. האלבום שבו הופיע השיר נכנס ב-2002 למרשם ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס²⁹. לפי האתר הרשמי של דילן, הוא ביצע את השיר בהופעות 1,585 פעמים³¹.

• YouTube (BobDylanVEVO): Bob Dylan - Blowin' in the Wind (Official Audio)
• Spotify: Blowin' in the Wind

פיט סיגר כתב את השיר ב-1955. ההשראה באה משיר עם קוזאקי שמצוטט ברומן „הדון השקט” של מיכאיל שולוחוב. את המנגינה עיבד ממנגינה עממית, ואת הבתים הראשונים פרסם בכתב העת Sing Out!³².

השיר שואל שאלה אחר שאלה, וכל תשובה מובילה לשאלה הבאה: פרחים, נערות, נערים, חיילים, קברים — ושוב פרחים. בלי להאשים אף אחד, הוא מראה מלחמה כמעגל שחוזר על עצמו כל עוד לא לומדים ממנו.

המעגל הזה נסגר בזכות אדם אחר: במאי 1960 הוסיף ג'ו היקרסון בתים שהחזירו את השיר לנקודת ההתחלה. הקינגסטון טריו הוציאו אותו כסינגל בדצמבר 1961, ומרלן דיטריך שרה אותו מ-1962 בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית. ההקלטה של סיגר נכנסה להיכל התהילה של הגראמי ב-2002³².

• חיפוש ב-YouTube: Pete Seeger Where Have All the Flowers Gone

קט סטיבנס הקליט את השיר במרץ 1971 בלונדון, לאלבום Teaser and the Firecat. הוא סיפר בהופעה שכתב אותו בזמן נסיעה ברכבת³³. בנובמבר 1971 הגיע השיר למקום השביעי במצעד האמריקאי³³.

הדימוי פשוט: השלום הוא רכבת שכבר יצאה לדרך, וכל אחד מוזמן לעלות. זה שיר אופטימי בלי התנצלות, שנכתב בזמן מלחמת וייטנאם. הוא לא מתאר סכסוך מסוים, ולכן קל לשיר אותו בכל מקום.

הזמר התאסלם ושינה את שמו ליוסוף אסלאם, והשיר המשיך איתו. ב-2003 הוא הקליט אותו מחדש למען ארגון הסיוע War Child. ב-2006 שר אותו בקונצרט פרס נובל לשלום, לכבוד הזוכה מוחמד יונוס. וב-2021 יצאה גרסה חדשה עם יותר מ-25 מוזיקאים מ-12 מדינות, במסגרת המיזם Playing for Change³³.

• Playing For Change — Peace Train