מקום לשלום

אוסלו: פריצת הדרך, ומה השתבש בדרך

ב־1993 עברו ישראל ואש״ף משלילת הצד האחר להכרה ולמשא ומתן.⁠1 בעינינו זו הייתה פריצת דרך היסטורית. איך התאפשרה, ומה מנע ממנה להפוך לשלום?

7 דקות קריאה

למה זו הייתה פריצת דרך?

במשך עשרות שנים ישראל ואש״ף לא הכירו זה בזה.⁠1 עד ינואר 1993 החוק בישראל אף אסר להיפגש עם אנשי אש״ף.⁠2 והשיחות שנפתחו אחרי ועידת מדריד היו תקועות.⁠3

הדרך החוצה התחילה בערוץ חשאי בנורווגיה. טריה רד-לארסן ממכון Fafo הציע אותו, ומשרד החוץ הנורווגי גיבה;⁠4 לפי קורות חייו ב-ECF, יוסי ביילין יזם את התהליך ב־1992.⁠5 בינואר 1993 ישבו שני אקדמאים ישראלים, יאיר הירשפלד ורון פונדק, מול אחמד קריע (אבו עלא) וחסן עספור מאש״ף.⁠4

במאי 1993 הפכו השיחות לרשמיות, ואורי סביר ויואל זינגר הצטרפו.⁠4 שר החוץ שמעון פרס הוביל את הצד הישראלי,⁠6 ומונה יול הייתה בצוות הנורווגי הקטן שאפשר את השיחות.⁠7 באוגוסט נחתמה ההצהרה בראשי תיבות בטקס חשאי באוסלו, מול שר החוץ יוהאן יורגן הולסט.⁠4

ב־9 בספטמבר 1993 החליפו יאסר ערפאת ויצחק רבין מכתבי הכרה. אש״ף הכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון וויתר על טרור; ממשלת ישראל הכירה באש״ף כנציג העם הפלסטיני ופתחה עמו במשא ומתן.⁠1 ארבעה ימים אחר כך נחתמה בבית הלבן הצהרת העקרונות, בידי פרס ומחמוד עבאס (אבו מאזן).⁠8 ועדת נובל כתבה שהצעד דרש אומץ רב משני הצדדים.⁠9

בעינינו, במעבר הזה טמון ההישג ההיסטורי של אוסלו: רבין, פרס וערפאת, יחד עם צוותי המשא ומתן, הפכו ערוץ חשאי להכרה רשמית ולמסמך משותף. המכתבים מ־9 בספטמבר מאפשרים לקרוא בדיוק במה הכיר כל צד ובמה התחייב.⁠1 זהו הישג שראוי להוקיר גם כשבוחנים את ההחלטות שקיבלו בהמשך.

מה הובטח, ומה קרה?

קודם עזה ויריחו
הובטח: תקופת ביניים של עד חמש שנים, שתתחיל בנסיגה מעזה ומיריחו.⁠8 קרה: הסכם עזה–יריחו נחתם במאי 1994, ובאותו חודש קמה שם הרשות הפלסטינית.⁠10
בחירות
הובטח: מועצה פלסטינית נבחרת בתוך תשעה חודשים.⁠8 קרה: הבחירות נערכו באיחור, ב־20 בינואר 1996. הפלסטינים בחרו מועצה של 88 חברים ואת ערפאת לנשיא, וחמאס לא השתתף.⁠1112
שיחות על הסדר הקבע עד מאי 1996
הובטח: שיחות על ירושלים, פליטים, התנחלויות, ביטחון וגבולות, לא יאוחר מהשנה השלישית.⁠813 קרה: השיחות נפתחו בטאבה ב־5 במאי 1996⁠14 ונתקעו; ואי ריבר ושארם א-שייח׳ נדרשו כדי לחדש אותן.⁠15
הסדר קבע עד 4 במאי 1999
הובטח: סוף תקופת הביניים אחרי חמש שנים.⁠8 קרה: היא לא הסתיימה בהסכם. שארם א-שייח׳ קבע יעדים חדשים,⁠15 ופסגת קמפ דייוויד ביולי 2000 הסתיימה בלי הסכם.⁠16
נסיגות נוספות בגדה
הובטח: נסיגות בשלבים לפי הסכם הביניים, ולוח הזמנים לא קוים.⁠17 קרה: ב־1997 עברו כ־80% מחברון לשליטה פלסטינית.⁠18 מתוך 13% שהובטחו בוואי ריבר בוצע בזמן רק השלב הראשון,⁠1719 ושארם א-שייח׳ קבע לשאר מועד חדש.⁠15
מעבר בטוח בין עזה לגדה
הובטח: נתיב דרומי מאוקטובר 1999.⁠15 קרה: הוא נפתח ב־25 באוקטובר 1999⁠20 ונסגר כעבור כשנה, כשפרצה האינתיפאדה השנייה.⁠21

מה השתבש בדרך?

טרור נגד אזרחים ישראלים
אחרי החתימה הגבירו מתנגדי אש״ף, ובראשם חמאס, את הפיגועים;⁠22 חמאס הוא ארגון טרור. בפברואר ובמרץ 1996 לבדם רצחו מחבלי חמאס 59 בני אדם בארבעה פיגועים.⁠23 לפי הפרשן יוסי אלפר, הפיגועים שכנעו חלק גדול מהציבור בישראל שאין לו שותף.⁠24 המחבלים היו אויבי ההסכם, לא החותמים עליו.⁠22
הטבח בחברון
ב־25 בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין, מתנחל ואיש תנועת כך, 29 מתפללים מוסלמים במסגד איברהים / מערת המכפלה, בטבח טרור.⁠2526 לפי מועצת הביטחון, הטבח והאירועים שאחריו גבו את חייהם של יותר מ־50 אזרחים פלסטינים.⁠27 השיחות נעצרו, וממשלת ישראל הוציאה את כך אל מחוץ לחוק.⁠2826 האתר לא מצא מחקר שמודד את השפעתו לאורך זמן.
רצח רבין
ב־4 בנובמבר 1995, בסוף עצרת שלום בתל אביב, רצח יגאל עמיר, ישראלי שהתנגד לאוסלו, את רבין. פרס החליף אותו והפסיד בבחירות במאי 1996.⁠29 לפי חוקרי צ׳טהאם האוס, בגלל הרצח לא נבחן מעולם תפקידו של האמון בהסכם.⁠30 אבל התהליך לא נעצר: הממשלה הבאה חתמה על פרוטוקול חברון ועל מזכר ואי ריבר.⁠1815
חילופי השלטון ב־1996
בנימין נתניהו ניצח בבחירות במאי 1996, וממשלתו הושבעה ב־18 ביוני.⁠3132 בקווי היסוד שלה התנגדה למדינה פלסטינית והבטיחה שיחות בתנאי שהפלסטינים יקיימו את התחייבויותיהם;⁠33 היא דרשה הדדיות, פעולה נגד טרור והסתה לפני נסיגות.⁠3417 מבקריה אומרים שהאטה את היישום: שליים מצביע על פתיחת מנהרת הכותל⁠35 ועל הבנייה בהר חומה,⁠3634 ופונדק כותב שהממשלה חיבלה בתהליך.⁠37 ועדיין, זו הממשלה שהעבירה את רוב חברון לשליטה פלסטינית.⁠18
ההתנחלויות גדלו
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בגדה ובעזה חיו 115,700 מתנחלים בסוף 1993 ו־176,973 באמצע 1999, בלי מזרח ירושלים.⁠38 ח׳ליל שקאקי ראה בזה פגם בתכנון: תקופת ביניים פתוחה, שבמהלכה נמשכה הבנייה.⁠39 העמדה שכנגד: ממשלת ישראל מסרה לוועדת מיטשל שההתנחלויות הן נושא להסדר הקבע ואינן קובעות את תוצאתו.⁠40
סגרים והכלכלה הפלסטינית
לפי נתונים רשמיים ישראליים שריכז בצלם, בין דצמבר 1993 לנובמבר 2000 היו 326 ימי סגר מלא בגדה ו־311 ברצועה.⁠38 ממשלת ישראל הציגה את הסגרים כצעדי ביטחון; אש״ף כינה אותם ענישה קולקטיבית.⁠40 לפי פונדק, הסגרים הפכו לתגובה כמעט אוטומטית לפיגועים, והפלסטינים מן השורה ראו מעט מאוד מפירות השלום.⁠37
התבצרות, או תהליך שהתרוקן? שתי קריאות
ממשלות ישראל האשימו את הרשות בהסתה, בשחרור עצירים שהיו מעורבים בטרור ובאי־איסוף נשק.⁠40 חלק מהישראלים, ובהם חוקרים, ראו בכך התבצרות פלסטינית: אהוד ברק אמר שערפאת אינו מקבל את זכות קיומה של ישראל,⁠41 ואפרים קארש טוען שערפאת ראה באוסלו שלב ב„תוכנית השלבים”.⁠42 הקריאה הפלסטינית הפוכה: אש״ף מסר לוועדת מיטשל שהפלסטינים ציפו לסוף הכיבוש בתוך חמש שנים, ובינתיים מספר המתנחלים הוכפל.⁠40
מועדים שחלפו, ואמון שנשחק
כל מועד שעבר בלי ביצוע הוסיף חשד. ועדת מיטשל תיארה ציפיות מתנגשות: הפלסטינים חיכו לסוף הכיבוש, והישראלים חיכו לביטחון ולמאבק אמיתי בטרור.⁠40 ואי ריבר ושארם א-שייח׳ נדרשו בעיקר כדי לקבוע מחדש מועדים שכבר עברו.⁠15
קמפ דייוויד 2000 והאינתיפאדה השנייה
פסגת קמפ דייוויד הסתיימה ב־25 ביולי 2000 בלי הסכם.⁠16 הנשיא קלינטון והשליח דניס רוס האשימו את ערפאת;⁠3143 רוברט מאלי וחוסיין אגא טוענים ששלושת הצדדים טעו;⁠44 ואש״ף טען שההצעה לא הייתה בסיס למדינה בת קיימא.⁠45 האלימות פרצה אחרי ביקור אריאל שרון בהר הבית / אל־חרם א־שריף ב־28 בספטמבר 2000.⁠31 ברק אמר שהאינתיפאדה תוכננה מראש;⁠41 אש״ף הכחיש, וועדת מיטשל לא מצאה בסיס למסקנה כזאת.⁠40 לפי בצלם, בעשור שאחריה הרגו פלסטינים 1,083 ישראלים, וכוחות ישראליים הרגו 6,371 פלסטינים.⁠46

שני סיפורים, ומה חוקרים מוסיפים

סיפור ישראלי נפוץ
לקחנו סיכונים למען השלום וקיבלנו טרור. ישראלים זוכרים את פיצוצי האוטובוסים של 1994⁠–⁠1996⁠23 ואת פיגועי האינתיפאדה השנייה, שבה, לפי בצלם, הרגו פלסטינים 1,083 ישראלים, 741 מהם אזרחים.⁠46 ברק אמר שערפאת לא הציג בקמפ דייוויד שום הצעה נגדית.⁠41
סיפור פלסטיני נפוץ
הכרנו בישראל וקיבלנו התנחלויות ומחסומים. אש״ף מסר לוועדת מיטשל שמספר המתנחלים הוכפל ושהסגרים היו ענישה קולקטיבית.⁠40 זיאד אבו זיאד אמר שהנהגת ישראל הפסיקה ליישם את הסכם הביניים,⁠39 ואבי שליים מציין ששבע שנים אחרי אוסלו עדיין החזיקה ישראל בשליטה מלאה ב־61% מהגדה.⁠34
חוקרים: התכנון
ההצהרה דחתה במכוון את שאלות הליבה.⁠8 שפלנד ומקלברג מצ׳טהאם האוס מציינים שצורת הסדר הקבע לא הוגדרה אפילו בקווים כלליים, ושהמבנה ההדרגתי עזר למתנגדי אוסלו;⁠30 פונדק טוען שהיעד היה צריך להיות ברור מההתחלה.⁠37 העמדה שכנגד: אבי שליים סבור שהמסגרת הייתה ברת ביצוע, והכישלון היה ביישום.⁠34
חוקרים: כוח ואכיפה
מחלוקות נועדו להיפתר בוועדה משותפת, ובוררות דרשה את הסכמת שני הצדדים;⁠13 שפלנד ומקלברג מסיקים שתהליך הדרגתי צריך צד שלישי פעיל.⁠30 הילדה הנריקסן ואגה ממכון PRIO כותבת שהתהליך שיקף מאזן כוחות לא שוויוני, שבו ישראל הייתה הצד החזק.⁠47

מה אוסלו השאיר אחריו?

הכרה הדדית
בזמן קצר עברו ישראל ואש״ף מעוינות להכרה הדדית.⁠30 כל הסכם מאוחר יותר ביניהם נשען על המכתבים של 1993.⁠18
רשות פלסטינית ומוסדות נבחרים
הרשות, שקמה במאי 1994, הייתה הגוף הפלסטיני הראשון שניהל את חיי היומיום.⁠10 בינואר 1996 הצביעו כ־75% מבעלי זכות הבחירה.⁠11
תיאום ביטחוני
בשנות אוסלו פעל שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל לרשות,⁠30 וואי ריבר הרחיב אותו.⁠17 ועדת מיטשל מצאה שעבד היטב עד 2000.⁠40
מסגרת כלכלית
פרוטוקול פריז קובע עד היום את היחסים הכלכליים: ישראל גובה מסים עבור הרשות ומעבירה לה אותם, כשני שלישים מהכנסותיה. לפי Arab Center Washington DC, ישראל עצרה את ההעברות לגמרי במאי 2025.⁠48
השלום עם ירדן
לפי ארכיון המדינה, ההצהרה הסירה מכשול חשוב בדרך לשלום עם ירדן.⁠49 הסכם השלום נחתם שלושה־עשר חודשים אחרי אוסלו.⁠50
שולחן המשא ומתן
אחרי 1993 נוהלו חברון, ואי ריבר, שארם א-שייח׳ וקמפ דייוויד 2000 במשא ומתן ישיר בין ישראל לאש״ף, בתיווך אמריקאי.⁠18151631 לדעת האתר, זה אחד ההישגים המתמשכים של אוסלו.
מפה זמנית שנשארה
החלוקה לשטחי A, B ו-C תוכננה לחמש שנים,⁠12 והיא חלה עד היום. לפי OCHA, שטח C הוא יותר מ־60% מהגדה המערבית.⁠51

עמדת האתר

אנחנו מוקירים את הבחירה של מנהיגי 1993 להכיר בצד האחר ולנהל עמו משא ומתן. ההכרה והמוסדות שנוצרו הם הישגים ממשיים; הסדר הקבע שלא הושג הוא כישלון שאי אפשר לעקוף.⁠110

הלקח אינו למחוק את ההישג או להתעלם מן הפגיעה בדרך. הוא לשאול על כל הצעה חדשה: מי יבצע, מי יבדוק, ואיך מגינים על אזרחים ועל התהליך כשהאמון נשבר? המקורות כאן חלוקים על משקלן של הסיבות לכישלון, ואנחנו משאירים את המחלוקת גלויה.

מקורות

פתחו את המקורות, השוו ובדקו בעצמכם.

מה המקור הזה יכול לספר לנו?

מסמך מראה מה נכתב; עדות מספרת מה אדם ראה או זכר; מחקר וכתבה מוסיפים פרשנות והשוואה. בכל מקרה שאלו מי יצר את המידע ומה עוד צריך לבדוק. הסיווג לבדו אינו מעיד על איכות, ושני אתרים שמעתיקים אותו מסמך עדיין מציגים מקור אחד.

תרגול של בדיקת מקורות
הצגת כל המקורות (51)הסתרת המקורות

מקורות שמוזכרים בעמוד

  1. Israel–PLO Mutual Recognition, Letters and Speechesמקור ראשוני United Nations Peacemaker9 בספטמבר 1993
  2. Elaine Ruth Fletcher, Israel May Talk To PLO, But Not Just Nowעיתונות The Christian Science Monitor21 בינואר 1993
  3. The Madrid Conference, 1991ארכיון רשמי U.S. Department of State, Office of the Historian
  4. Norway's involvement in the peace process in the Middle Eastארכיון רשמי Government of Norway (regjeringen.no)
  5. Dr. Yossi Beilin – biographyמקור עזר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  6. Shimon Peres – Factsמקור ראשוני The Nobel Prize (Nobel Foundation)
  7. New Permanent Representative of Norway Presents Credentialsארכיון רשמי United Nations (press release BIO/5171)2019
  8. Declaration of Principles on Interim Self-Government Arrangements ('Oslo Accords')מקור ראשוני PA-X Peace Agreements Database, University of Edinburgh13 בספטמבר 1993
  9. Nobel Peace Prize 1994 – Press releaseמקור ראשוני The Nobel Prize (Nobel Foundation)14 באוקטובר 1994
  10. Cairo Agreement on Gaza and Jericho (1994)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  11. John Battersby, Historic Vote Catapults Palestinians Closer to Peace and Nationhoodעיתונות The Christian Science Monitor22 בינואר 1996
  12. Israeli-Palestinian Interim Agreement (Oslo II, 1995)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  13. Israel-Palestine Liberation Organization Agreement: 1993 (Declaration of Principles on Interim Self-Government Arrangements)מקור ראשוני The Avalon Project, Yale Law School, Lillian Goldman Law Library13 בספטמבר 1993
  14. Chronological Review of Events Relating to the Question of Palestine, May 1996 (DPR/Chron/1996/5)מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL)31 במאי 1996
  15. Middle East peace process documents, 1998⁠–⁠1999 (texts of the Wye River and Sharm el-Sheikh memoranda)מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL)
  16. Trilateral Statement on the Middle East Peace Summit at Camp Davidמקור ראשוני The White House (Clinton Presidential archive)25 ביולי 2000
  17. Wye River Memorandum (1998)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  18. Hebron Protocol (1997)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  19. Chronological Review of Events Relating to the Question of Palestine, November 1998מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL)נובמבר 1998
  20. Monday, October 25, 1999 (daily entry)מחקר Institute for Palestine Studies, Chronology of the Palestine Question25 באוקטובר 1999
  21. Safe Passage Protocol (1999)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  22. The Road to Oslo, Chapter 1. From declaration to reality: September 1993–January 1994ארכיון רשמי Israel State Archives
  23. List of suicide bombings in Israel since the 1993 accordsעיתונות Jewish Telegraphic Agency (JTA)31 ביולי 1997
  24. Yossi Alpher, End of March 2002, End of March 2022: days that changed the Middle Eastמחקר Americans for Peace Now, Hard Questions, Tough Answers28 במרץ 2022
  25. Dan Leon, The Shamgar Report: an Evasion of Responsibilityמחקר Palestine-Israel Journal, vol. 1 no. 3 (1994)1994
  26. Israeli Cabinet votes to outlaw extremistsעיתונות The Christian Science Monitor14 במרץ 1994
  27. Security Council Resolution 904 (1994)מקור ראשוני United Nations Security Council (text hosted by unscr.com)18 במרץ 1994
  28. Developments related to the Middle East peace process, April–September 1994מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL)אוקטובר 1994
  29. Assassination of Yitzhak Rabin (1995)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
  30. Greg Shapland and Yossi Mekelberg, Israeli–Palestinian Peacemaking: The Oslo approach, 1993 to 2000מחקר Chatham House24 ביולי 2018
  31. The Oslo Accords and the Arab-Israeli Peace Processארכיון רשמי U.S. Department of State, Office of the Historian
  32. Twenty-Seventh Government of Israel (June 18, 1996 – May 18, 1999)מקור עזר Jewish Virtual Library
  33. Elaine Fletcher, Israeli Leader's Plan: Talk Tougher And Give Up Less Landעיתונות The Christian Science Monitor18 ביוני 1996
  34. Avi Shlaim, Peace Confoundedמחקר Index on Censorship, no. 1 (2001), pp. 50–55 (text on the author's University of Oxford page)2001
  35. Resolution 1073 (1996), adopted 28 September 1996מקור ראשוני United Nations Security Council28 בספטמבר 1996
  36. Letter dated 18 March 1997 from the Permanent Observer of Palestine to the Secretary-General (A/51/837–S/1997/233)מקור ראשוני United Nations (UNISPAL)18 במרץ 1997
  37. Ron Pundak, From Oslo to Taba: What Went Wrong?מחקר Survival, vol. 43 no. 3 (Autumn 2001), pp. 31–45, International Institute for Strategic Studies (copy of the article hosted on biknotes.com)2001
  38. Facts on the Ground since the Oslo Agreement, September 1993 (figures from Israel's Central Bureau of Statistics, B'Tselem and Peace Now)מחקר Palestine-Israel Journal, vol. 7 no. 4 (2000)4 בדצמבר 2000
  39. Taking Stock: Looking at the Past, Searching for the Future (round-table), vol. 8 no. 3מחקר Palestine-Israel Journal2001
  40. Report of the Sharm el-Sheikh Fact-Finding Committeeמקור ראשוני Sharm el-Sheikh Fact-Finding Committee (Mitchell Committee), as published by the United Nations (UNISPAL)30 באפריל 2001
  41. Benny Morris, Camp David and After: An Exchange (1. An Interview with Ehud Barak)עיתונות The New York Review of Books13 ביוני 2002
  42. Efraim Karsh, Arafat's Grand Strategyמחקר Middle East Quarterly, vol. 11 no. 2 (Spring 2004)2004
  43. Dennis Ross and Gidi Grinstein, reply by Hussein Agha and Robert Malley, Camp David: An Exchangeעיתונות The New York Review of Books20 בספטמבר 2001
  44. Robert Malley and Hussein Agha, Camp David: The Tragedy of Errorsעיתונות The New York Review of Books9 באוגוסט 2001
  45. Camp David Peace Proposal of July, 2000: Frequently Asked Questionsמקור עזר Palestine Liberation Organization (Ramallah, July 2001), as reproduced by Al-Bushra
  46. 10 years to the second Intifada – summary of data (press release, 27 September 2010)מקור עזר B'Tselem27 בספטמבר 2010
  47. Hilde Henriksen Waage, Peacemaking Is a Risky Business: Norway's Role in the Peace Process in the Middle East, 1993⁠–⁠96 (publication page and summary)מחקר Peace Research Institute Oslo (PRIO), PRIO Report 1/20042004
  48. Running on Empty: The Deepening Fiscal Crisis of the Palestinian Authorityמחקר Arab Center Washington DC12 בפברואר 2026
  49. Negotiating peace between Israel and Jordan, September 1993 – November 1994ארכיון רשמי Israel State Archives
  50. Treaty of Peace between the State of Israel and the Hashemite Kingdom of Jordan, 26 October 1994מקור ראשוני United Nations (UNISPAL)26 באוקטובר 1994
  51. Area C of the West Bank: Key Humanitarian Concerns (fact sheet, August 2014)מקור ראשוני United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs (OCHA), occupied Palestinian territory18 באוגוסט 2014