ראלף באנץ׳
1950 · ארצות הברית · המתווך בפועל מטעם האו״ם
- שנה
- 1950
- עם מי חלק את הפרס
- זכה לבדו
- התפקיד אז
- המתווך בפועל מטעם האו״ם ב-1948; מנהל מחלקת הנאמנות באו״ם; פרופסור באוניברסיטת הרווארד4
- הנימוק הרשמי
- "for his work as mediator in Palestine in 1948-1949" – בתרגום האתר: על עבודתו כמתווך בפלשתינה (ארץ ישראל) בשנים 1948–19494
- נולד – נפטר
- 7 באוגוסט 1904, דטרויט – 9 בדצמבר 1971, ניו יורק4
- מה קרה אחר כך
- נשאר באו״ם: תת-מזכיר לעניינים מדיניים מיוחדים בשנים 1955–1967, ומ-1968 תת-מזכ״ל. ב-1960 היה נציגו המיוחד של המזכ״ל בקונגו5.
ב-1947 שלח האו״ם את באנץ׳ למזרח התיכון, וב-1948 הוא מונה לעוזרו הראשי של המתווך, הרוזן השוודי פולקה ברנדוט45. ב-17 בספטמבר 1948 נרצח ברנדוט בידי קיצונים יהודים, ובאנץ׳ מונה למתווך בפועל45. אחרי 11 חודשים של משא ומתן כמעט רצוף השיג חתימות על הסכמי שביתת נשק בין ישראל למדינות ערב – הסכמי שביתת הנשק 19495. לפי נאום ההצגה בטקס, הוא ניהל שיחות נפרדות עם כל צד, משום שהנציגים הערבים סירבו לשבת עם הנציגים היהודים אל אותו שולחן6.
באנץ׳ היה האפרו-אמריקאי הראשון שקיבל את פרס נובל לשלום4. את הרצאת הנובל שלו, ב-11 בדצמבר 1950, הקדיש לאו״ם: לדבריו, שלום מחייב ארגון בינלאומי חזק, וגם קידמה אנושית – סיום השלטון הקולוניאלי וסיוע לעמים שזה עתה קיבלו עצמאות7. חשוב לדייק במה שהפרס ציין: אתר פרס נובל מתאר הישג של הפסקת אש בין הכוחות הישראליים והערביים, לא שלום4.
ומה קרה להסכמים? הם היו הסכמי שביתת נשק, לא הסכמי שלום. שניים מהם הוחלפו לימים בהסכמי שלום מלאים: עם מצרים ב-19798 ועם ירדן ב-19949. על המסלולים עם סוריה ועם לבנון אפשר לקרוא בעמוד הסכמי שביתת הנשק 1949.