מקום לשלום
מי אנחנועבריתالعربيةEnglish

אזוריניו יורק

החלטה 242 של מועצת הביטחון

מסגרת או הצהרהיושם חלקית

החלטה של מועצת הביטחון שקובעת עקרונות לשלום. לא הסכם שלום: אף צד לא חתם עליה, והיא אינה משרטטת גבולות ואינה קובעת לוח זמנים. עם השנים היא נעשתה הבסיס המוסכם למשא ומתן ולהסכמים שבאו אחריה.

בחצי דקה

חמישה חודשים אחרי מלחמת 1967 הסכימה מועצת הביטחון על כמה שורות קצרות. ישראל תיסוג משטחים שכבשה במלחמה; בתמורה יסתיים מצב המלחמה, וכל מדינה באזור תוכל לחיות בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים.4 הסכמים מאוחרים נשענים עליה,1314 ומילה קטנה אחת בה שנויה במחלוקת עד היום.5

איפה זה עומד היום

ההחלטה עדיין עומדת בתוקפה. מסגרת קמפ דייוויד מ-1978 ומכתבו של אש״ף לישראל מ-1993 נשענים עליה.1314 נכון לאוקטובר 2026 לא מתנהל משא ומתן על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים.15

במשפט אחד

לקבוע נוסחה לסיום מלחמת 1967: נסיגה ישראלית משטחים שנכבשו, תמורת סיום מצב המלחמה וזכותה של כל מדינה לחיות בשלום.

האתגר

בשישה ימי מלחמה ביוני 1967 כבשה ישראל את סיני ורצועת עזה, את הגדה המערבית כולל מזרח ירושלים ואת רמת הגולן. לפי האו״ם, כחצי מיליון פלסטינים נעקרו, בגל עקירה שני.1

ב-19 ביוני 1967 החליטה ממשלת ישראל בחשאי להציע שלום למצרים ולסוריה על בסיס הגבול הבינלאומי וצורכי הביטחון של ישראל. על הגדה המערבית לא הוחלט דבר, וההחלטה הועברה לארצות הברית.2 עד אוקטובר 1968 התקשחה העמדה: שלום עם מצרים יחייב שישראל תחזיק ברצועת שטח מאילת עד שארם א-שייח׳.2

פסגת הליגה הערבית בח׳רטום, שהסתיימה ב-1 בספטמבר 1967, בחרה במאמץ מדיני להשגת נסיגה ישראלית, במסגרת שלושה עקרונות: לא שלום עם ישראל, לא הכרה בה ולא משא ומתן איתה, לצד עמידה על זכויות העם הפלסטיני.3

הדרך לשם

  1. מועצת הביטחון מקבלת את החלטה 242 פה אחד. את רוב הנוסח כתב נציג בריטניה, הלורד קרדון, בתיאום הדוק עם ארצות הברית.45
  2. בעיצומה של מלחמת 1973 קוראת החלטה 338 להפסקת אש, ליישום 242 במלואה ולמשא ומתן בין הצדדים.67
  3. אש״ף, שדחה את ההחלטה שני עשורים, מקבל אותה כבסיס לוועידה בינלאומית; ראו הדרך של אש״ף.5

האנשים

תיווכו
גונאר יארינג

מה קובעת ההחלטה

  • בפתח ההחלטה: אסור לרכוש שטח במלחמה, ויש צורך בשלום צודק ובר-קיימא שבו כל מדינה תוכל לחיות בביטחון.4
  • נסיגת הכוחות המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בסכסוך האחרון.4 בנוסח האנגלי אין ה״א הידיעה לפני „שטחים”; ראו את המחלוקות למטה.
  • סיום כל התביעות ומצבי הלוחמה, וכיבוד הריבונות של כל מדינה וזכותה לחיות בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים, בלי איומים ובלי שימוש בכוח.4
  • חופש שיט בנתיבי המים הבינלאומיים, וערבויות כמו אזורים מפורזים.4
  • הסדר צודק של בעיית הפליטים. הפלסטינים אינם מוזכרים בשמם.4
  • נציג מיוחד של האו״ם שיסייע למדינות להגיע להסדר מוסכם.4

לנוסח המסמך

הגיאוגרפיה

100%
מפה סכמטית של ישראל ושכנותיה עם סוגי הקוויםהים התיכוןמפרץ עקבהמפרץ סואץמצריםסיניישראלירדןסוריהלבנוןערב הסעודיתהגדה המערביתרצועת עזהרמת הגולןירושליםתל אביבעזהרמאללהעמאןקהירדמשקביירותשארם א־שייח׳אילת · עקבה · טאבהרפיחנהרייםסואץ

בחרו מדינה במפה או ברשימה. להגדלה: + ו־−. במגע, הפעילו מחוות לגרירה ולצביטה; מחוץ למפה אפשר להמשיך לגלול. מקלדת: חצים להזזה, + ו־− להגדלה ולהקטנה, Home לאיפוס.

שכבות · מקרא
  • גבול בינלאומי שהוסכם בהסכם שלום
  • קו הגבול בהסכם עם ירדן, „בלי לפגוע במעמד” השטח שמעבר לו
  • קו שביתת הנשק 1949 („הקו הירוק”) — אינו גבול מוסכם סופי
  • „הקו הכחול” — קו נסיגה שסימן האו״ם ב־2000, אינו גבול
  • קו הפסקת האש / הפרדת הכוחות עם סוריה (1974)
  • גבול בינלאומי אחר
  • הגדה המערבית ורצועת עזה: מעמד הקבע לא הוסכם
  • רמת הגולן: בשליטת ישראל מאז 1967; הסיפוח אינו מוכר באו״ם
  • אזור ההפרדה של כוח האו״ם (UNDOF)

הסיווג משקף את המחקר המקורי נכון ל־7.10.2026; זו מפה סכמטית, לא מפה משפטית או עדכון בזמן אמת.

  • גבול בינלאומי שהוסכם בהסכם שלום
  • קו הגבול בהסכם עם ירדן, „בלי לפגוע במעמד” השטח שמעבר לו
  • קו שביתת הנשק 1949 („הקו הירוק”) — אינו גבול מוסכם סופי
  • „הקו הכחול” — קו נסיגה שסימן האו״ם ב־2000, אינו גבול
  • קו הפסקת האש / הפרדת הכוחות עם סוריה (1974)
  • גבול בינלאומי אחר
  • הגדה המערבית ורצועת עזה: מעמד הקבע לא הוסכם
  • רמת הגולן: בשליטת ישראל מאז 1967; הסיפוח אינו מוכר באו״ם
  • אזור ההפרדה של כוח האו״ם (UNDOF)

מפה סכמטית. הקווים מקורבים ואינם קביעה משפטית. נתונים: Natural Earth (נחלת הכלל), קנה מידה 1:10 מיליון; סיווג הקווים ושמות המקומות: האתר. מצב הקווים נכון לאוקטובר 2026. מפת השלום

ההחלטות הקשות

  • הנוסח עמום בכוונה. לפי האנציקלופדיה של המכון למחקרים פלסטיניים, קרדון ניסח אותו ברפיון ובלי מנגנון מחייב, כדי שכל המועצה תוכל לקבל אותו.5 הוא אינו אומר מה קודם, נסיגה או שלום, ואין בו מפה או לוח זמנים.4 כך יכלו צדדים שונים לקבל אותו ולהתכוון לדברים שונים.5
  • סוריה דחתה את ההחלטה ב-1967. היא קיבלה אותה רק במשתמע, כשקיבלה את החלטה 338 ב-1973.5
  • אש״ף דחה אותה: בתחילה כי היא רומזת להכרה בישראל, ואחר כך כי היא מצמצמת את השאלה הפלסטינית לבעיית פליטים.5 המועצה הלאומית הפלסטינית חזרה על הדחייה ביוני 1974.8
  • ישראל קיבלה את ההחלטה,5 אבל לא חזרה לקווים שלפני המלחמה. בפברואר 1971 הודיעה ליארינג שתיסוג לגבולות בטוחים, מוכרים ומוסכמים שייקבעו בהסכם שלום, ולא לקווים שלפני 5 ביוני 1967.9

על מה חלוקים

לפי ישראל; ולעניין הנוסח, הלורד קרדון שניסח אותו
הנוסח האנגלי מדבר על נסיגה „משטחים”, בלי ה״א הידיעה. לפי האנציקלופדיה של המכון למחקרים פלסטיניים, תומכי הקריאה הזאת מסיקים שאין חובה לסגת מכל השטחים, וקרדון ואחרים אמרו שהניסוח היה מכוון, כדי שהקווים הסופיים ייקבעו במשא ומתן.5 ב-1971 הודיעה ישראל שלא תיסוג לקווים שלפני 5 ביוני 1967.9
לפי מדינות ערב שקיבלו את ההחלטה
ההחלטה מחייבת נסיגה מכל השטחים. המבקרים את הקריאה הישראלית מצביעים על הנוסח הצרפתי, „des territoires”, עם היידוע,5 ועל פתח ההחלטה, השולל רכישת שטח במלחמה.4 ב-1971 כתבה מצרים ליארינג ששלום בר-קיימא מחייב נסיגה מכל השטחים שנכבשו מאז 5 ביוני 1967.9 גם בנוסח הערבי שפרסם המכון למחקרים פלסטיניים יש יידוע: «من الأراضي التي احتلتها في النزاع الأخير».10
לפי אש״ף, עד 1988
ההחלטה פסולה מיסודה, כי היא מתעלמת מהזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני ורואה בעניינו בעיית פליטים בלבד.8 ב-1988 קיבל אותה אש״ף, יחד עם הכרזת המדינה, כבסיס למשא ומתן.5
לפי היסטוריונים, על החלטת הממשלה מ-19 ביוני 1967
בגרסה המוכרת, שמקורה בשר החוץ אבא אבן, ישראל הציעה הצעה נדיבה ומדינות ערב דחו אותה; המבוא לתעודות ארכיון המדינה אומר שההחלטה הועברה בחשאי לארצות הברית ושלא הגיעה תשובה חיובית.2 ההיסטוריון אבי רז טוען, על סמך הארכיונים, שההחלטה מעולם לא הועברה למצרים כהצעה. אורי בר-יוסף, שסקר את המחקר, מקבל את הממצא הזה, אבל מוצא חלש יותר את הטיעון של רז על ניסוח ההחלטה.11
לפי היסטוריונים, על פסגת ח׳רטום
בישראל הובנה ח׳רטום כטריקת כל הדלתות. ההיסטוריון אבי שליים טוען שהיה זה ניצחון של המתונים, שרצו להשיג נסיגה בדרך מדינית: לדבריו, דוברים ערבים פירשו את הלאווים כשלילת חוזה רשמי, משא ומתן ישיר והכרה משפטית, ולא כשלילת מצב של שלום או מגעים דרך צד שלישי.12 ההחלטה עצמה כוללת גם את שלושת הלאווים וגם את המחויבות למאמץ מדיני.3

מה יושם

מה לא יושם

  • שליחות יארינג לא הניבה הסדר, והוא זנח אותה בתחילת 1973.5
  • בין ישראל לפלסטינים לא הושג הסדר קבע, ונכון לאוקטובר 2026 גם לא מתנהל עליו משא ומתן.15

מה נותר פתוח

  • ב-1973 הוסיפה החלטה 338 את מה שחסר ב-242: קריאה ברורה לצדדים לשאת ולתת.6

תמונות, סרטונים וציטוטים

אבא אבן מציג תוכנית שלום ישראלית, 1970

· AP Archive

באותו קיץ קידמה ארצות הברית את יוזמת רוג׳רס, ובאוגוסט 1970 נכנסה לתוקף הפסקת אש לאורך תעלת סואץ.

שליח האו״ם גונאר יארינג מגיע לעמאן, 1972

· AP Archive

יארינג מונה ב־1967 לקדם הסכם על בסיס החלטה 242. שליחותו נמשכה שנים ולא הביאה להסכם.

מקורות

לא חייבים להסכים איתנו. בשביל זה המקורות כאן: פתחו, השוו ובדקו בעצמכם.

  1. מקור עזר United Nations – The Question of Palestine
    History of the Question of Palestine
  2. מחקר Center for Israel Education (documents of the Israel State Archives) · 2017
    Israeli government meetings of 18–19 June 1967 and the decision of 19 June 1967 (Israel State Archives files, published with an editorial introduction)
  3. מקור ראשוני Economic Cooperation Foundation (ECF) – document archive · 1 בספטמבר 1967
    The Khartoum Resolutions, Arab League summit, 29 August – 1 September 1967 (English text)
  4. מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 22 בנובמבר 1967
    Security Council resolution 242 (1967) of 22 November 1967 (S/RES/242)
  5. מקור עזר Institute for Palestine Studies – Interactive Encyclopedia of the Palestine Question (PalQuest)
    Resolution 242, 22 November 1967 (Overall Chronology)
  6. מקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School · 22 באוקטובר 1973
    United Nations Security Council Resolution 338
  7. ארכיון רשמי U.S. Department of State, Office of the Historian
    The 1973 Arab-Israeli War
  8. מקור ראשוני United Nations (UNISPAL), non-UN document · 9 ביוני 1974
    PLO political programme (“10-point programme”), 12th Palestine National Council, Cairo, 1–9 June 1974
  9. מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 30 בנובמבר 1971
    Report of the Secretary-General on the activities of the Special Representative to the Middle East (S/10403), with Jarring's aide-mémoire of 8 February 1971 and the replies of the United Arab Republic and Israel
  10. מקור ראשוני مؤسسة الدراسات الفلسطينية – الموسوعة التفاعلية للقضية الفلسطينية (PalQuest) · 22 בנובמבר 1967
    قرار مجلس الأمن رقم 242 (النص العربي كما نشرته المؤسسة في «قرارات الأمم المتحدة بشأن فلسطين والصراع العربي–الإسرائيلي»، المجلد الأول؛ اللغة الأصلية: الإنجليزية)
  11. מחקר H-Diplo / ISSF · 11 ביולי 2013
    Uri Bar-Joseph, Article Review No. 414 on Avi Raz, “The Generous Peace Offer that was Never Offered: The Israeli Cabinet Resolution of June 19, 1967”, Diplomatic History 37:1 (2013)
  12. עיתונות History News Network (republished from Jewish Currents) · 1 ביוני 2017
    Ralph Seliger, “Golda's Missed Opportunities for Peace” (citing Avi Shlaim, The Iron Wall, pp. 258–259)
  13. מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 17 בספטמבר 1978
    Camp David Accords: A Framework for Peace in the Middle East; Framework for the Conclusion of a Peace Treaty between Egypt and Israel
  14. מקור ראשוני United Nations Peacemaker · 9 בספטמבר 1993
    Israel–PLO Mutual Recognition, Letters and Speeches
  15. מחקר Security Council Report · 1 באוקטובר 2026
    The Middle East, including the Palestinian Question — October 2026 Monthly Forecast