איך בודקים אותנו: מקור בחמישה צעדים

למה בכלל לבדוק

האתר הזה נכתב בישראל, בעיניים ישראליות, והוא אומר זאת בגלוי. זו סיבה לבדוק אותו, לא סיבה לפסול אותו ולא סיבה לסמוך עליו: כל מי שכותב עומד באיזשהו מקום, ומי שהגון אומר איפה.

אמון אי אפשר לבקש. הוא נבנה טענה אחרי טענה, כשפותחים את המקור ומגלים שכתוב בו מה שאמרנו שכתוב בו. לכן ליד כל טענה מהותית באתר יש מספר קטן שמוביל למקור.

ובדיקה היא גם מיומנות שלוקחים הלאה. אותם חמישה צעדים עובדים על פוסט, על סרטון שהגיע בטלפון, על נאום של פוליטיקאי ועל ספר לימוד.

חמשת הצעדים

1. מוצאים את המספר הקטן ופותחים את המקור

ליד טענה תראו מספר קטן. הוא מוביל לרשימה שבתחתית העמוד, ושם למקור יש שם, מוציא לאור וקישור. פתחו אותו. אם לטענה חשובה אין מספר בכלל, גם זה ממצא.

2. בודקים איזה סוג מקור זה, ומי פרסם אותו

האתר מתייג כל מקור: מקור ראשוני (נוסח של הסכם, תמליל רשמי, מסמך של האו״ם), ארכיון רשמי, מחקר, עיתונות או מקור עזר. מקור ראשוני מראה מה נאמר או נחתם; מחקר ועיתונות מספרים מה מישהו הבין מזה. ואז שואלים מי המפרסם ומה העניין שלו בסיפור.

3. קוראים את המשפט במקור, לא רק את הכותרת

חפשו בעמוד את השם, התאריך או המספר שאתם בודקים, וקראו את השורות שמסביב. האם כתוב שם מה שאמרנו, או משהו דומה אבל חלש יותר, ישן יותר או מסויג יותר? קישור שנפתח מוכיח רק שהעמוד קיים.

4. מחפשים מקור שני, מצד אחר

מקור אחד הוא התחלה. חפשו את אותו אירוע במקום שרואה אותו מזווית אחרת: מערכת המסמכים של האו״ם¹ והאוסף שלו בשאלת פלסטין,² ארכיון המדינה³ ואתר הכנסת,⁴ משרד ההיסטוריון במחלקת המדינה האמריקאית,⁵ סוכנות הידיעות הפלסטינית ופא,⁶ המכון למחקרים פלסטיניים והאנציקלופדיה שלו PalQuest,⁷⁸ ולגבי ההווה גם בצלם⁹ ומשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים OCHA.¹⁰ איפה שהם מסכימים, כנראה עומדים על עובדה; איפה שהם חלוקים, מצאתם את הוויכוח.

5. מפרידים בין עובדה, פרשנות ועמדה, ושואלים מה המספר סופר

„ההסכם נחתם ב־26 במרץ 1979” זו עובדה. „ההסכם היה נקודת מפנה” זו פרשנות. „ההסכם היה בגידה” או „ניצחון” זו עמדה. ובמספרים שואלים שלושה דברים: מי ספר, מה המספר כולל ומה נשאר בחוץ, ונכון לאיזה תאריך.

דוגמה אחת מהאתר: „No more wars”

רבים זוכרים את המשפט כ־„No more wars”, לא עוד מלחמות, ומייחסים אותו למנחם בגין בטקס החתימה על הסכם השלום עם מצרים. באתר הציטוט מופיע כך: „No more war, no more bloodshed, no more bereavement”.¹¹ ההבדל הוא אות אחת. בואו נבדוק מי צודק.

חמשת הצעדים על הדוגמה

צעד 1: המספר

בכרטיס הציטוט יש שורת מקור: דברי הנשיא קרטר, הנשיא סאדאת וראש הממשלה בגין בטקס החתימה, כפי שפורסמו ב־The American Presidency Project.¹¹ הקישור נפתח.

צעד 2: סוג המקור

זה תמליל של הטקס מתוך הרשומות הרשמיות של נשיאי ארצות הברית (Public Papers of the Presidents), שמפרסם פרויקט של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה.¹¹ כלומר מקור ראשוני למילים שנאמרו באנגלית באותו יום, ולמפרסם אין סיבה להעדיף אות אחת על פני אחרת. זו עדיין רשומה אמריקאית, וקורא זהיר רושם לעצמו גם את זה.

צעד 3: המשפט עצמו

חפשו בעמוד את המילה bereavement. בדברי בגין, מ־26 במרץ 1979, כתוב: „No more war, no more bloodshed, no more bereavement”.¹¹ כלומר war, ביחיד. המילים האלה חותמות משפט ארוך יותר, ולכן האתר מציין זאת בכרטיס ואינו מציג אותן כמשפט שעומד לבדו. באותו תמליל הצורה wars, ברבים, מופיעה בדברי סאדאת ולא בדברי בגין.¹¹

צעד 4: מקור שני

כאן האתר מודה במגבלה. התמליל הוא רשומה אחת, באנגלית, של טקס שהתנהל באנגלית. הקלטה או צילום של הטקס, או התיעוד הישראלי מאותו יום, יהיו מקור שני של ממש, ואפשר לחפש אותם בעצמכם בארכיון המדינה.³ עד אז נכון לומר „לפי התמליל הרשמי האמריקאי”, וכך בדיוק הציטוט מסומן באתר.

צעד 5: עובדה, פרשנות, עמדה

עובדה: בתמליל כתוב war ולא wars. פרשנות: למה הזיכרון שינה את המילה; אולי כי הרבים נשמע יותר כמו סיסמה, אולי כי סאדאת השתמש בו, ואיננו יודעים. עמדה: האם ההבטחה קוימה, על זה מתווכחים עד היום, ושום תמליל לא יכריע. ההבדל כאן הוא אות אחת, אבל אותם צעדים תופסים גם דברים גדולים יותר.