דרכו של אש״ף לקבלת שתי מדינות, 1974–1988

האתגר

בשנות השבעים הציב אש״ף את המאבק המזוין בראש אמצעיו,¹ וארגונים פלסטיניים חמושים פגעו גם באזרחים. ב-15 במאי 1974 לקחו אנשי החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בני ערובה במעלות, רובם תלמידים; לפי הספרייה היהודית הווירטואלית רצחו החמושים 25 מהם, ובהם 22 ילדים.²³ ישראל ראתה באש״ף ארגון טרור, וב-1986 אסר החוק על ישראלים להיפגש עם אנשיו, גם למען השלום.⁴

הפלסטינים עצמם נעדרו מהדיפלומטיה. לדברי המועצה הלאומית הפלסטינית, החלטה 242 ראתה בעניינם בעיית פליטים בלבד,¹ וירדן עדיין החזיקה בקשרים מנהליים עם הגדה המערבית.⁵

בדצמבר 1987 פרצה בגדה המערבית וברצועת עזה האינתיפאדה, התקוממות עממית נגד הכיבוש הישראלי. לפי האו״ם, האמצעים שנקטו הכוחות הישראליים גרמו לפציעות המוניות ולאובדן כבד של חיי אזרחים פלסטינים.⁶ מרכז המאבק הלאומי עבר מהגולה אל השטחים.⁷

הדרך לשם

1. 9 ביוני 1974המועצה הלאומית הפלסטינית, בקהיר, מאמצת את תוכנית עשר הנקודות.¹
2. 28 באוקטובר 1974פסגת הליגה הערבית ברבאט קובעת שאש״ף הוא הנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני.⁸
3. 13 בנובמבר 1974יאסר ערפאת נואם בעצרת הכללית של האו״ם ומציע מדינה דמוקרטית אחת לנוצרים, ליהודים ולמוסלמים.⁹ העצרת מעניקה לאש״ף מעמד של משקיף.¹⁰
4. מרץ 1977לפי האנציקלופדיה של המכון למחקרים פלסטיניים, המועצה הלאומית מאשרת תוכנית של מדינה בגדה ובעזה.¹⁰
5. דצמבר 1987פורצת האינתיפאדה הראשונה.⁶
6. 31 ביולי 1988המלך חוסיין מנתק את הקשרים המשפטיים והמנהליים של ירדן עם הגדה המערבית.⁵
7. 18 באוגוסט 1988חמאס מפרסם את אמנתו, השוללת כל ויתור על חלק מפלסטין.¹¹
8. 15 בנובמבר 1988המועצה הלאומית הפלסטינית, באלג׳יר, מכריזה על עצמאות ומפרסמת הודעה מדינית.¹²
9. 14 בדצמבר 1988בז׳נבה, אחרי נאום בעצרת הכללית, קורא ערפאת לכך שכל הצדדים, ובהם ישראל, יחיו בשלום, וחוזר על התנערותו מטרור. באותו יום מאשר הנשיא רייגן דיאלוג עם אש״ף.¹²

האנשים

הובילו

יאסר ערפאת · המלך חוסיין

מה הוחלט ומה הוכרז

• תוכנית עשר הנקודות (1974): דחיית החלטה 242; רשות לאומית בכל חלק של פלסטין שישוחרר; המאבק המזוין כאמצעי הראשון; ודחיית כל ישות שמחירה הכרה, שלום וגבולות בטוחים. כל שלב הוא צעד בדרך לשחרור כל השטח הפלסטיני.¹
• החלטת רבאט (1974): אש״ף הוא הנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני, ולעם זכות לשוב, להגדרה עצמית ולרשות לאומית עצמאית בהנהגת אש״ף.⁸
• הודעת המלך חוסיין (1988): ירדן מנתקת את קשריה המשפטיים והמנהליים עם הגדה, לבקשת אש״ף ולפי העמדה הערבית. אזרחי ירדן ממוצא פלסטיני שומרים על כל זכויותיהם, ולפי המבוא לנאום האפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים נשארה בידי ירדן.⁵
• הכרזת העצמאות (1988): מדינת פלסטין שבירתה ירושלים. ההכרזה נשענת על החלטת החלוקה 181 מ-1947, שקבעה מדינה ערבית ומדינה יהודית, ומתחייבת ליישוב סכסוכים בדרכי שלום ולדחיית האיום בכוח ובטרור.¹³
• ההודעה המדינית (1988): ועידה בינלאומית בחסות האו״ם על בסיס החלטות 242 ו-338, בהשתתפות אש״ף; נסיגה ישראלית מהשטחים שנכבשו ב-1967, ובהם ירושלים הערבית; ופתרון לבעיית הפליטים.¹² ההודעה דוחה טרור בכל צורותיו ומאשרת את הזכות להתנגד לכיבוש.⁷

לנוסח המסמך

הגיאוגרפיה

ההחלטות הקשות

• בתוך אש״ף: תוכנית 1974 אושרה אחרי ויכוח סוער,¹⁰ וחלק מהפלגים התנגדו ב-1988 לקבלת החלטות 242 ו-338.⁷
• חמאס הוא ארגון טרור, והוא שלל את המהלך כולו. באמנתו מ-1988 נקבע שפלסטין היא הקדש אסלאמי שאין לוותר על שום חלק ממנו, ושיוזמות שלום וועידות בינלאומיות פסולות.¹¹
• ממשלת ישראל המשיכה לסרב לדבר עם אש״ף, ובמאי 1989 הציעה חלופה: בחירות בגדה וברצועה, תקופת מעבר של חמש שנים ואחריה הסדר קבע.¹² גם בינואר 1993, כשהכנסת ביטלה את איסור המפגשים, עדיין לא פתחה ממשלת רבין במגע ישיר עם אש״ף.⁴
• ירדן ויתרה על מעמדה המשפטי והמנהלי בגדה. חוסיין אמר שהמדינה הפלסטינית תקום על האדמה הכבושה לאחר שחרורה.⁵

על מה חלוקים

לפי אש״ף, כפי שהדברים מוצגים באנציקלופדיה של המכון למחקרים פלסטיניים

תוכנית 1974 פתחה מפנה: מדרישה לכל פלסטין אל מדינה בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת עזה לצד ישראל. המפנה הושלם ב-1988, בקבלת עקרון החלוקה ובקבלת החלטות 242 ו-338.¹⁰⁷

לפי הקריאה הרווחת בישראל, שבה מכונה תוכנית 1974 „תוכנית השלבים”

לשון התוכנית עצמה: כל שטח שישוחרר הוא שלב בדרך לשחרור כל השטח, המאבק המזוין נשאר האמצעי הראשון, ונדחית כל ישות שמחירה הכרה בישראל ושלום איתה.¹

לפי ממשלת ישראל באותה עת

אש״ף הוא ארגון טרור ואין לנהל איתו משא ומתן; המגע איתו נאסר בחוק ב-1986.⁴ החלופה, ממאי 1989: בחירות בשטחים והסדר ביניים.¹²

לפי חמאס, באמנתו מ-1988

אין לוותר על שום חלק מפלסטין, ואין פתרון בדרך של יוזמות שלום וועידות בינלאומיות.¹¹

מה נותר פתוח

• מסמכי 1988 דיברו על שלום לכל הצדדים, ובהם ישראל,¹² אבל הכרה רשמית, במכתב לממשלת ישראל, ניתנה רק ב-1993.¹⁴
• ההכרזה נוקבת בשם הבירה, אך אינה מגדירה את גבולות המדינה.¹³