הסכמי שביתת הנשק 1949

האתגר

מלחמת 1948 הסתיימה בלי הכרעה מדינית. ישראל רצתה לסיים את הלחימה ולייצב את קיומה; מדינות ערב לא היו מוכנות להכיר בה או לחתום על שלום. ב-16 בנובמבר 1948 קראה מועצת הביטחון לצדדים לנהל משא ומתן על שביתת נשק¹.

את השיחות הוביל ממלא מקום מתווך האו״ם, ראלף באנץ׳. הוא נכנס לתפקיד אחרי שהמתווך פולקה ברנדוט נרצח בסתיו 1948 בידי קיצונים יהודים².

הדרך לשם

1. 16 בנובמבר 1948מועצת הביטחון קוראת לצדדים לנהל משא ומתן על שביתת נשק¹.
2. 24 בפברואר 1949ההסכם עם מצרים נחתם ברודוס¹.
3. 23 במרץ 1949ההסכם עם לבנון נחתם בראש הנקרה³.
4. 3 באפריל 1949ההסכם עם ירדן נחתם ברודוס⁴.
5. 20 ביולי 1949ההסכם עם סוריה נחתם בגבעה 232 ליד מחניים⁵.
6. 1950באנץ׳ מקבל את פרס נובל לשלום על עבודתו כמתווך².

האנשים

תיווכו

ראלף באנץ׳

מה הוסכם

• הפסקת הלחימה וקביעת קווי שביתת נשק בין הכוחות.
• הקו עם מצרים אינו גבול מדיני או טריטוריאלי, והוא נקבע בלי לפגוע בטענות הצדדים¹.
• הקווים עם ירדן הוסכמו בלי לפגוע בהסדרים טריטוריאליים עתידיים, בגבולות או בתביעות של מי מהצדדים⁴.
• הקו עם לבנון עוקב אחרי הגבול הבינלאומי בין לבנון לפלשתינה המנדטורית³.
• בהסכם עם סוריה נקבעו אזורים מפורזים, ונכתב שאין להם השפעה על ההסדר הטריטוריאלי הסופי⁵.
• ועדות שביתת נשק מעורבות, בראשות נציג האו״ם, יפקחו על הביצוע; ההסכמים יישארו בתוקף עד להסדר שלום¹.

לנוסח המסמך

הגיאוגרפיה

ההחלטות הקשות

• כל צד קיבל קווים שלא תאמו את שאיפותיו, ולכן התעקשו הצדדים לכתוב שהקווים אינם סופיים⁴.
• רצועת עזה נותרה בשליטת מצרים והגדה המערבית בשליטת ירדן⁶; מדינה פלסטינית לא קמה.

מה נותר פתוח

• ״הקו הירוק״ הוא הכינוי המקובל לקווי שביתת הנשק, ובעיקר לקו ישראל–ירדן. לפי לשון ההסכמים עצמם זהו קו שביתת נשק ולא גבול מוסכם סופי⁴.
• במלחמת 1967 חדלו הקווים לשמש קווי שליטה בפועל, אך הם ממשיכים לשמש נקודת ייחוס בדיונים על גבולות.