ישראל והעם היהודי: שורשים, זיכרון ובחירה בחיים
איך מספרים את הדרך לבית, כשחלק גדול ממנה עובר בפחד? זה הסיפור כפי שיהודים וישראלים רבים מכירים אותו: קשר לארץ, גלות, רדיפות, עצמאות ומלחמות. נעקוב גם אחרי הבחירות שעשו כאן אנשים כדי להגיע לשלום, ואחרי הפרקים שקשה לנו יותר לספר.

14 דקות קריאה
העמוד עוסק גם במלחמה, באלימות ובאובדן. אפשר לבחור פרק ולקרוא בקצב שמתאים לכם.
בחירת פרק לקריאה
המקורות להרחבה
שני הסיפורים על ציר אחד
בחרו תקופה והשוו פרקים משני הסיפורים. השנים ליד כל קישור מציינות את טווח הפרק, לא תאריך של אירוע יחיד. פרקים מתמשכים מופיעים בתקופה שבה הם מתחילים.
1897–1946ציונות, השואה והמרד
הסיפור הפלסטיני
1947–19661948 והחיים שאחרי המלחמה
1967–19861967, מלחמות ושלום עם מצרים
1987–1999אינתיפאדה, הכרה הדדית ואוסלו
2000–2022האינתיפאדה השנייה ועזה
2023–היום7 באוקטובר והמלחמה בעזה
הסיפור הישראלי
הסיפור הפלסטיני
קול מן הארכיון
שלום בין מדינות הוא שלום בין עמים.
תרגום מאנגלית
הנוסח במקור המקושר
peace between states is peace between peoples.
שורשים שרואים, זיכרון ששומעים
הקשר היהודי לארץ קדם למדינת ישראל באלפי שנים. רואים אותו באבן: תבליטים אשוריים מתעדים את המצור על העיר היהודאית לכיש ב־701 לפני הספירה.1 ורואים אותו בקלף: מגילות מדבר יהודה שומרות כתבים ואמונה יהודיים מימי הבית השני.2
הארץ חיה גם בסיפורי המקרא, בעברית ובתפילות לירושלים. אמונה והיסטוריה הן שני סוגים של ידיעה, ואפשר להבין קשר בלי לחלוק אמונה. בליל הסדר משפחות עדיין מספרות את סיפור היציאה מעבדות לחירות, בשאלות ובמאכלים.3 ואין דרך אחת להיות יהודי: דתי או חילוני, אשכנזי, ספרדי, מזרחי או אחר.
בגלות: בית, וגם סכנה
במשך דורות חיו קהילות יהודיות במזרח התיכון, בצפון אפריקה, באירופה ומעבר להן: כתבו, סחרו והתווכחו עם שכניהן. הארכיון היהודי העיראקי שומר את התיעוד של החיים האלה, ושל סופם.4 לפי משרד החוץ הישראלי, יותר מ־850 אלף יהודים נאלצו לעזוב את מדינות ערב ואת איראן במאה ה־20;5 מעיראק לבדה עזבו כמעט 120 אלף בשנים 1950–1951, לפי הארכיון הלאומי האמריקאי.4
אנטישמיות, עוינות ליהודים משום שהם יהודים, לבשה צורות רבות: עלילות, הגבלות, אלימות וגירושים, מאנגליה ב־1290 ועד ספרד ב־1492.6 פוגרומים פגעו ביהודי האימפריה הרוסית;7 בפרהוד בבגדאד, ב־1–2 ביוני 1941, הותקפו יהודים ורכושם נבזז.8 לא כל חברה הייתה עוינת, אבל המעבר משייכות לסכנה יכול היה להיות מהיר. זה חלק מהסיבה שבית ויכולת להתגונן חשובים כל כך בזיכרון היהודי.
זיכרון הקורבנות אינו הופך את צאצאי הפוגעים, או דת שלמה, לאשמים לעד. וביקורת על ממשלת ישראל אינה כשלעצמה שנאת יהודים; היהודים כולם אינם אחראים למעשי הממשלה הזאת.
השואה
בין 1933 ל־1945 רדפה גרמניה הנאצית, עם בעלות בריתה ומשתפי הפעולה, את יהודי אירופה, ורצחה כשישה מיליון יהודים. משפחות, קהילות ועולמות תרבות שלמים נמחקו.9
הזיכרון הזה מסביר את עומק הצורך הישראלי בביטחון. הציונות קדמה לשואה; ישראל אינה רק תשובה לאסון, אלא גם חלום לאומי וחיים שנבנו.
ציונות: געגוע ישן הופך לתוכנית
בסוף המאה ה־19 נעשתה הציונות לתנועה לאומית מודרנית; תאודור הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל ב־1897.10 בהצהרת בלפור, ב־2 בנובמבר 1917, תמכה בריטניה בבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, בתנאי שלא ייפגעו זכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הלא־יהודיות שחיו בה.11 ב־1922 הטיל חבר הלאומים על בריטניה לממש זאת.12
אבל הארץ לא הייתה ריקה. חיו בה גם ערבים, עם בתים, שדות, ערים ושורשים עמוקים. ההתנגשות בין שתי תקוות לאומיות אינה הערת שוליים בסיפור הזה; היא הסיפור.
וההתנגשות הפכה לאלימות עוד לפני המדינה. ב־1920 וב־1921 פרצו מהומות נגד יהודים בירושלים וביפו.1314 באוגוסט 1929 נהרגו 133 יהודים, בהם 67 שנרצחו בחברון; נהרגו גם 116 ערבים, רובם מאש בריטית.1516 ב־1936–1939 מרדו הערבים בבריטים ותקפו גם יהודים ויישובים יהודיים.17 גם בצד היהודי היו מי שפגעו באזרחים: פיגועי האצ״ל באותן שנים, בהם פצצות בשווקים בחיפה ב־1938, הרגו עשרות ערבים.18 הסכסוך לא התחיל ב־1948; ב־1948 הוא הפך למלחמה.
1947–1948: ריקודים ברחוב, ואז מלחמה
ב־29 בנובמבר 1947 המליצה עצרת האו״ם על מדינה יהודית, מדינה ערבית וירושלים בינלאומית, ברוב של 33 נגד 13.1920 ההנהגה היהודית קיבלה את התוכנית; ההנהגה הערבית הפלסטינית ומדינות ערב דחו אותה כבלתי צודקת לארץ שרוב תושביה ערבים.21 בזיכרון הישראלי זה הלילה שבו רקדו ברחובות.
הקרבות פרצו מיד, עוד בשלטון הבריטי.21 לפי משרד החוץ הישראלי, ערבים מקומיים וכוחות לא־סדירים ממדינות שכנות תקפו יישובים יהודיים.22 שלוש שנים אחרי השואה, ישראלים זוכרים את החודשים האלה כמלחמה על עצם הקיום. עד 1949 איבד הצד היהודי כ־4,000 לוחמים וכ־2,000 אזרחים, כאחד מכל מאה תושבים.22
ומה שהסיפור הישראלי נוטה לדלג עליו: באותם חודשים, עוד לפני הכרזת המדינה, ערבים פלסטינים כבר איבדו את בתיהם. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, עד אפריל 1948 עזבו כ־75 אלף, ועד יוני ברחו עוד כרבע מיליון; ביולי גירשו כוחות ישראליים 40 עד 50 אלף מתושבי לוד ורמלה. לדבריו, מספר הפליטים הכולל היה מעט יותר מ־700 אלף.23 כמה מזה תוכנן, על כך מתווכחים עד היום; הסיפור הפלסטיני מפרט.
ב־14 במאי 1948 הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל.24 צבאות ערב חצו לשטח המנדט לשעבר (בישראל אומרים פלישה; בכתיבה הערבית, כניסת הצבאות הערביים לפלסטין).21 המלחמה הסתיימה ב־1949 בהסכמי שביתת נשק, לא בשלום; המדינה הערבית לא קמה, וירדן החזיקה בגדה ומצרים בעזה.21
בן־גוריון: הבונה, וההחלטות הקשות
דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון, הוביל את המדינה במלחמה ההיא. בעיני ישראלים רבים הוא האיש שהפך חלום למדינה; ב־1953 עבר לשדה בוקר שבנגב, כדי להראות איפה לדעתו נמצא העתיד.25
הוא גם עמד בראש ההחלטות הקשות של 1948. ב־16 ביוני החליטה ממשלתו שלא לאפשר שיבה המונית של הפליטים. לפי מוריס, בן־גוריון תמך ב„טרנספר”, אף שלא כל חבריו להנהגה הסכימו.23 אפשר להעריך את מה שבנה ולראות גם את המחיר ששילמו אחרים.
מגילת העצמאות הבטיחה שוויון זכויות וחופש דת, מצפון, לשון וחינוך.26 זו אמת מידה לבחון בה את המדינה. בשביל יהודים רבים 1948 היא שנת התקומה; בשביל פלסטינים רבים, הנכבה. שתי החוויות אמיתיות, ואף אחת מהן אינה מחייבת לטשטש עובדה.
1949–1967: עולים, ממשל צבאי ושבועות של פחד
המדינה הצעירה קלטה מאות אלפים: ניצולי שואה, ויהודים שעזבו את מדינות ערב או גורשו מהן. לפי הארכיון הלאומי האמריקאי, כמעט 120 אלף יהודים עזבו את עיראק בשנים 1950–1951.4 לפי משרד החוץ הישראלי, יותר מ־47 אלף הגיעו מתימן.5 היום, לפי המשרד, צאצאי היהודים ממדינות ערב ומאיראן הם רוב היהודים בישראל.5 מי שרואה בישראלים „אירופים” מחמיץ את זה.
ופרק שמסופר מעט: מ־1948 ועד 1966 חיו רבים מהאזרחים הערבים בישראל תחת ממשל צבאי, בעיקר בגליל, במשולש ובנגב, עד שראש הממשלה לוי אשכול הודיע על ביטולו ב־8 בנובמבר 1966,2728 אף שמגילת העצמאות הבטיחה שוויון.26
ב־1956, אחרי שנשיא מצרים נאצר הלאים את תעלת סואץ, תקפה ישראל בסיני ב־29 באוקטובר, בתוכנית חשאית עם בריטניה וצרפת; לחץ אמריקאי הביא להפסקת אש ב־6 בנובמבר.29 בישראל זוכרים את „מבצע קדש” כתשובה לחדירות ולחסימת הדרך הימית לאילת; במצרים קוראים לו „התוקפנות המשולשת”.
במאי 1967 ריכזה מצרים כוחות בסיני, דרשה את פינוי כוח האו״ם וסגרה את מצרי טיראן לשיט ישראלי.30 בזיכרון הישראלי אלה „שבועות ההמתנה”: המילואים מגויסים, הרחובות ריקים, ופחד מהשמדה, 22 שנה אחרי השואה.
1967: שישה ימים, ותחילת הכיבוש
ב־5 ביוני 1967 פתחה ישראל במתקפה אווירית שהיא מגדירה מכת מנע, ועד 10 ביוני ניצחה.31 היא כבשה את סיני ואת עזה ממצרים, את הגדה ואת מזרח ירושלים מירדן, ואת רמת הגולן מסוריה.30 בישראל זה הרגיש כמו הצלה: מפחד השמדה אל הכותל המערבי בתוך שבוע. בעולם הערבי זו „הנכסה”, המפלה.31
כך התחיל גם הכיבוש: אוכלוסייה פלסטינית גדולה עברה לשלטון צבאי ישראלי. ב־19 ביוני 1967 קיבלה הממשלה החלטה על שלום עם מצרים וסוריה על בסיס הגבול הבינלאומי וסידורי ביטחון; באוקטובר שינתה את עמדתה.32 השאלה מה הועבר בפועל לצד הערבי נדונה בעמוד על החלטה 242, לצד המחלוקת על משמעות פסגת ח׳רטום. בנובמבר באה החלטה 242, ומאמצי יארינג ורוג׳רס לא הניבו הסכם.
ישראל גם החלה להקים התנחלויות, והישראלים מתווכחים עליהן מאז. יש הרואים ביהודה ושומרון את לב הסיפור היהודי ועומק ביטחוני. אחרים רואים בשליטה מתמשכת על עם אחר סכנה לדמוקרטיה הישראלית ולאופייה המוסרי. על חוות הדעת מ־2024 ראו בציר הזמן הפלסטיני. חוות הדעת אינה מחייבת כשלעצמה; היא מפרשת חובות לפי המשפט הבינלאומי.33
אוקטובר 1973: האזעקות של יום כיפור
ב־6 באוקטובר 1973, ביום השקט והקדוש ביותר בשנה היהודית, נשמעו האזעקות.34 מצרים וסוריה תקפו את הכוחות הישראליים בסיני וברמת הגולן; אחרי כישלונות בימים הראשונים הסתיימה המלחמה בניצחון צבאי ישראלי.35 כ־2,656 חיילים ישראלים נהרגו ויותר מ־7,200 נפצעו.34 במצרים ובסוריה זוכרים אותה כמלחמה להשבת האדמות של 1967.
בישראל היא „המחדל”: הלם ששבר את הביטחון העצמי של 1967; המחאה וועדת אגרנט הביאו להתפטרות הממשלה.34 ומהמלחמה הזאת צמחה דיפלומטיה: ועידת ז׳נבה, הסכמי סיני, הפרדת הכוחות בגולן, ובסוף הדרך השלום עם מצרים.35
שנות השבעים: טרור נגד אזרחים
בשנות השבעים הכירו הישראלים פחד חדש: התקפות שכוונו בכוונה נגד אזרחים. באולימפיאדת מינכן, בספטמבר 1972, תקפו אנשי הארגון הפלסטיני „ספטמבר השחור” את המשלחת הישראלית;36 11 מחבריה נרצחו.37 ב־15 במאי 1974 השתלטו חמושי החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין על בית הספר נתיב מאיר במעלות ולקחו תלמידים כבני ערובה. במהלך ניסיון החילוץ רצחו החמושים 22 מהתלמידים; בין הנרצחים הנוספים באירוע היו שלושה מבני משפחת כהן, שנרצחו קודם לכן בביתם.3839
ב־11 במרץ 1978 נחתה חוליה פלסטינית מלבנון בחוף מעגן מיכאל, חטפה אוטובוס בכביש החוף וירתה בנוסעים. לפי משרד החוץ נרצחו 38 אזרחים, 13 מהם ילדים.37 שלושה ימים אחר כך פתחה ישראל ב„מבצע ליטני” כדי להשמיד את בסיסי אש״ף בדרום לבנון; לפי הצבא, היעדים בשטח הושגו אבל התשתית לא חוסלה, מועצת הביטחון קראה לישראל לסגת והקימה את כוח האו״ם יוניפי״ל, וישראל יצאה ביוני.4041
לכן, שנים רבות, „אש״ף” פירושו בעברית טרור. רק ב־1993 באו מכתבי ההכרה ההדדית: אש״ף הכיר בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, וממשלת ישראל הכירה באש״ף כנציג העם הפלסטיני. מה השתנה בצד הפלסטיני בינתיים מתואר בדרכו של אש״ף, 1974–1988. וכלל האתר חל כאן כמו בכל מקום: פגיעה מכוונת באזרחים היא טרור, יהיה המבצע אשר יהיה.
שלום עם מצרים, מלחמה בלבנון
שלום עם מצרים
בנובמבר 1977 בא נשיא מצרים אנואר סאדאת לירושלים ונאם בכנסת. במרץ 1978 כתבו 348 קציני וחיילי מילואים למנחם בגין שלא יחמיץ את ההזדמנות, ומהמכתב נולדה „שלום עכשיו”.42 אחרי קמפ דייוויד נחתם ב־1979 הסכם השלום. ישראל החזירה את סיני (את טאבה, אחרי בוררות, רק ב־198943), ובאפריל 1982 פינתה בכוח את העיר ימית, שהקימה שם.44 המדינה הערבית הגדולה, שנלחמה בישראל מ־1948 ועד 1973, נעשתה שכנה בשלום, ונשארה כזאת.

1982: המלחמה בלבנון
ביוני 1982 פלשה ישראל ללבנון וצרה על ביירות.45 הממשלה קראה למלחמה „שלום הגליל” והציגה אותה כהרחקת אש״ף מגבול הצפון. זו הייתה המלחמה הראשונה שישראלים התווכחו עליה בזמן שנמשכה.
סברה ושתילא ואחריות ישראל
ב־16–18 בספטמבר 1982 טבחו אנשי „הפלנגות”, מיליציה נוצרית לבנונית בעלת ברית של ישראל, בפלסטינים במחנות סברה ושתילא בביירות, אחרי ששר הביטחון הישראלי אישר את כניסתם.46 לפי „שלום עכשיו”, 400 אלף איש הפגינו אז בתל אביב בדרישה לוועדת חקירה; זו הערכת המארגנים, והיא שנויה במחלוקת.42 ועדת כהן קבעה שעל ישראל אחריות עקיפה, ששר הביטחון אריאל שרון התעלם מסכנת שפיכות הדמים, והמליצה שיתפטר.46 ההסכם עם לבנון מ־1983 לא נכנס לתוקף.
1985–2000: נסיגה בשלבים
ב־1985 נסוגה ישראל חלקית, אבל החזיקה ברצועה בדרום לבנון עם צבא דרום לבנון עד 2000.41 נגד הרקטות של חיזבאללה על הצפון יצאה לשני מבצעים גדולים, „דין וחשבון” (1993) ו„ענבי זעם” (1996), כדי ללחוץ על לבנון לרסן את הארגון.4748 ב־1996 ירה חיזבאללה מאות רקטות על ישראל, ואש ישראלית הרגה יותר מ־120 אזרחים לבנונים, רובם בפגיעה במתחם האו״ם בכפר קנא.4841 ישראל אמרה שזו הייתה טעות; בדיקת האו״ם הטילה בכך ספק.49 המבצעים הסתיימו ב„הבנות אפריל”, שהפחיתו את הפגיעה באזרחים משני הצדדים, אבל לא סיימו את הלחימה; במאי 2000 יצאה ישראל מלבנון כולה.504741
אוסלו: תקווה, ואז האוטובוסים
בדצמבר 1987 פרצה בגדה וברצועה האינתיפאדה הראשונה, התקוממות עממית נגד הכיבוש.51 ישראלים רבים, ובהם חיילים שנשלחו לשטר אזרחים, הרגישו שהמצב של 1967 לא יכול להימשך בלי מחיר. ב־1988, אחרי שאש״ף קיבל את החלטה 242, הפגינו לפי „שלום עכשיו” 100 אלף ישראלים בעד משא ומתן איתו.42
…אנו אומרים לכם היום בקול רם וברור: די לדם ולדמעות. די.
אחרי ועידת מדריד באו ב־1993 ההכרה ההדדית והסכם אוסלו. הכנסת אישרה אותו ברוב של 61 מול 50:52 חצי מדינה קיוותה, וחצי פחדה. ב־1994 בא השלום עם ירדן. לרגע נדמה שהסכסוך כולו קרוב לסיום.
ואז באו הדם והפחד. ב־25 בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין, מתנחל מקריית ארבע ואיש תנועת כך, 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה (אל־חרם אל־אבראהימי) בחברון, בטבח טרור.5354 מאפריל 1994 ביצעו חמאס והג׳יהאד האסלאמי פיגועי התאבדות; באוקטובר 1994 נרצחו 22 בני אדם באוטובוס קו 5 ברחוב דיזנגוף בתל אביב.55 בפברואר ובמרץ 1996 נהרגו עוד 59 בני אדם בארבעה פיגועי התאבדות של חמאס, רובם באוטובוסים ובמרכז קניות.55 ישראלים שתמכו בהסכם פחדו לעלות על אוטובוס.
ב־4 בנובמבר 1995, בסוף עצרת שלום בתל אביב, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר, יהודי ישראלי שהתנגד לאוסלו.56 שמעון פרס החליף אותו והפסיד בבחירות במאי 1996.56 הרוצח בא מבפנים, וגם את זה ישראלים צריכים לספר לעצמם. אבל הרצח לבדו לא קבע את גורל התהליך.
האינתיפאדה השנייה: אוטובוסים, בתי קפה וגדר
ביולי 2000 הסתיימה ועידת קמפ דייוויד בלי הסכם; האלימות פרצה אחרי ביקור אריאל שרון בהר הבית (אל־חרם א־שריף) ב־28 בספטמבר.57 בשביל ישראלים, האינתיפאדה השנייה היא פיגועי התאבדות באוטובוסים, בבתי קפה, במסעדות ובקניונים. לפי „בצלם”, מספטמבר 2000 עד ספטמבר 2010 הרגו פלסטינים 1,083 ישראלים, 741 מהם אזרחים.58
באותו עשור, שוב לפי ספירת „בצלם”, הרגו כוחות הביטחון הישראליים 6,371 פלסטינים, ולפחות 2,996 מהם לא השתתפו בלחימה; הספירה כוללת גם לחימה מאוחרת יותר בעזה.58 רוב הישראלים חוו את השנים האלה כמלחמה על הבית; רוב הפלסטינים חוו אותן אחרת, כפי שהסיפור שלהם מספר.
הפיגועים שברו משהו, בייחוד אצל תומכי אוסלו. רבים הסיקו ש„אין פרטנר”: הצענו, וקיבלנו פיצוצים. המסקנה הזאת שנויה במחלוקת גם בישראל, והיא מרכזית להבנת הפוליטיקה הישראלית. בסקר משותף ב־2020 אמרו 79% מהיהודים בישראל ו־90% מהפלסטינים שאי אפשר לסמוך על הצד השני.59
במרץ 2002 הגיע גל של פיגועים פלסטיניים, רובם פיגועי התאבדות, לשיאו בפיגוע ליל הסדר בנתניה, שבו נרצחו 30 בני אדם;60 ישראל השיבה ב„מבצע חומת מגן” ונכנסה מחדש לערים הגדולות בגדה, במטרה שהגדירה הממשלה כהבסת תשתית הטרור ומניעת פיגועים נוספים.61 לפי דוח מזכ״ל האו״ם, המבצע והימים שאחריו, בין 1 במרץ ל־7 במאי, גבו את חייהם של 497 פלסטינים, והקרב במחנה הפליטים ג׳נין הרג לפחות 52 פלסטינים, ייתכן שעד מחציתם אזרחים, ו־23 חיילים ישראלים; טענות של בכירים ברשות הפלסטינית על 500 הרוגים ויותר במחנה לא נתמכו בראיות, קבע הדוח.62
ביוני 2002 החליטה הממשלה לבנות את גדר ההפרדה, שישראלים רבים מייחסים לה, לצד פעולות הצבא, את הירידה בפיגועים. אבל כ־85% מהתוואי עובר בתוך הגדה ולא על הקו הירוק, ולפי „בצלם” היא ניתקה כ־150 קהילות פלסטיניות מאדמותיהן.63
2005: יצאנו מעזה
בקיץ 2005 יצאה ישראל מעזה בצעד חד־צדדי, ההתנתקות: פונו כל 21 ההתנחלויות ברצועה, שבהן חיו כ־8,500 בני אדם, וארבע בצפון הגדה. כ־55 אלף חיילים ושוטרים נשלחו לפנות אזרחים ישראלים מבתיהם, והחברה הישראלית נקרעה.64
הרקטות לא פסקו. לפי נתון שמצטט Human Rights Watch, נורו מעזה כ־2,700 רקטות בין ספטמבר 2005 למאי 2007, ושדרות הייתה היעד השכיח; הארגון קבע שירי מכוון או חסר הבחנה על אזרחים הוא פשע מלחמה.65 ביוני 2007 השתלט חמאס על הרצועה.66
אחרי 2007 האש נמשכה, וישראל ניהלה בעזה כמה סבבים גדולים, ובהם „עופרת יצוקה” (2008–2009), „עמוד ענן” (2012), „צוק איתן” (2014) ו„שומר החומות” (2021).676869 היו גם מבצעים קודמים, כמו „גשמי קיץ” ב־2006, אחרי שארגונים חמושים מעזה חטפו את החייל גלעד שליט.7071 בכל פעם, כפי שתיארו זאת חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), המטרות היו דומות: לעצור את הירי, לפגוע קשה בחמאס ובשאר הארגונים החמושים ולהשיב את ההרתעה לתקופה נוספת של שקט.72 כל סבב הסתיים בהפסקת אש, לרוב בתיווך מצרי, וכל סבב גבה חיים משני הצדדים; לפי נתוני האו״ם, הרוב הגדול של ההרוגים היו פלסטינים.737274 בסיכום זהיר של האתר, השקט שכל סבב הביא היה חלקי וזמני; חוקרים ישראלים ב־INSS ובמרכז בגין־סאדאת (BESA) מתארים מדיניות של ניהול הסכסוך ולא של פתרונו, עד שההרתעה קרסה ב־7 באוקטובר.6975
מכאן המשפט שכמעט כל ישראלי מכיר: „יצאנו מעזה, קיבלנו רקטות, ובסוף את 7 באוקטובר”. מי שרוצה שישראל תיסוג שוב חייב להתמודד איתו. מבקריו, ישראלים ופלסטינים, משיבים שהיציאה הייתה חד־צדדית ובלי הסכם; שישראל המשיכה לשלוט בהיקף היבשתי, באוויר ובים;64 ושאחרי 2007 הטילה על הרצועה סגר.66 שתי הטענות נשענות על עובדות; הוויכוח הוא על הלקח.
7 באוקטובר 2023 ומאז
ב־7 באוקטובר 2023 הוביל ארגון הטרור חמאס מתקפת טרור בישראל, שבה נרצחו אזרחים חפים מפשע ונחטפו בני ערובה.76 לפי נתוני ממשלת ישראל נהרגו כ־1,200 בני אדם ו־251 נחטפו לעזה.77 בשביל ישראלים רבים זה היה היום הקשה ביותר מאז 1948: המדינה שהוקמה כדי שיהודים לא יהיו עוד חסרי הגנה לא הגנה על אזרחיה בבתיהם.
מאז חיה ישראל עם החטופים. 20 החטופים החיים האחרונים חזרו באוקטובר 2025, עם הפסקת האש, אחרי כשנתיים בשבי;77 גופות מי שלא שרדו הושבו עד סוף ינואר 2026.78 יותר מ־300 אלף אנשי מילואים גויסו, ועשרות אלפים פונו מבתיהם בדרום ובצפון.79 לפי הצבא נהרגו 468 חיילים מתחילת התמרון הקרקעי, ב־27 באוקטובר 2023, ועד הפסקת האש.77
הישראלים נחלקו על המלחמה עצמה. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בסוף אוגוסט 2025 תמכו כשני שלישים בעסקה לשחרור החטופים תמורת סיום הלחימה ונסיגה מלאה: 62% מהיהודים ו־81% מהערבים.80 הוויכוח נמשך. יש האומרים שרק הכרעת חמאס תביא ביטחון; אחרים אומרים שהמלחמה נמשכה הרבה מעבר למה שהביטחון דרש.
ויש מחיר שהסיפור הישראלי מתקשה להביט בו. הפעולות הצבאיות של ישראל בעזה הרגו לפחות 67,869 פלסטינים עד הפסקת האש באוקטובר 2025, ובהם 20,179 ילדים, לפי משרד הבריאות בעזה;77 המניין אינו מבחין בין אזרחים ללוחמים.81 חמאס אינו העם הפלסטיני, ואשמה על טרור אינה עוברת לציבור שלם. מה שעבר על תושבי עזה מסופר בהסיפור הפלסטיני ובעמוד הפסקת האש.
חזון של האתר, לא תחזית ולא תיאור של הסכם קיים
ממה ישראלים מפחדים, מה יעזור להם לבטוח, ולמה בכל זאת
הפרקים הקודמים תיארו אירועים שמעצבים פחדים בזיכרון הישראלי: השואה, מלחמות 1948 ו־1973, פיגועים, ירי רקטות ומתקפת הטרור ב־7 באוקטובר. ישראלים חלוקים גם על המסקנות. יש החוששים שנסיגה תביא עוד אלימות; אחרים רואים בהסכם מדיני דרך להפחית אותה. השאלה המשותפת לדיון הזה היא אילו סידורים יוכלו להגן על חיי אנשים לאורך זמן.
קחו למשל שאלה פשוטה: מה קורה ביום שבו אחד הצדדים חושד שההסכם הופר? מי בודק, מי מדבר עם מי, ומה מונע את הירי הבא? ההסכמים שבאתר מציעים דרכים שונות להתמודד עם הבעיות האלה. בסיפור הפלסטיני עולות דרישות נוספות: סיום הכיבוש, עצמאות וחופש תנועה. עתיד שאפשר לחיות בו יצטרך לתת מענה גם להן וגם לביטחון הישראלי.
ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי ומדינתם של כל אזרחיה, יהודים ולא־יהודים; חלקם מגדירים את עצמם פלסטינים. עמדת האתר ברורה: לישראל זכות להתקיים כמדינה עצמאית ובטוחה, ולעם הפלסטיני זכות למדינה עצמאית, לביטחון ולכבוד. הקשר שלנו לארץ אינו מוחק את שלהם.
הארץ הזאת קדושה ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. אנחנו לא מדברים בשם אלוהים, ואין צורך להסכים על אמונה כדי לשמור יחד על החיים. שום אמונה אינה רישיון לפגוע באדם אחר.
אז למה להמשיך? כי באותו סיפור יש גם את מצרים, שנלחמה בישראל מ־1948 ועד 1973, ואת השלום איתה מאז 1979. יש את ירדן, שהצטרפה ב־1994. בדרך היו ניסיונות רבים שלא הבשילו. מול הפלסטינים, ניצחונות צבאיים והיציאה החד־צדדית לא סיימו את הסכסוך. נשארה העבודה הקשה של בניית הסכמה. אנחנו מאמינים שכדאי להתעקש עליה: כדי שאנשים יוכלו לדאוג פחות למי שהם אוהבים, משני צדי הגבול.
מקורות
פתחו את המקורות, השוו ובדקו בעצמכם.
מה המקור הזה יכול לספר לנו?
מסמך מראה מה נכתב; עדות מספרת מה אדם ראה או זכר; מחקר וכתבה מוסיפים פרשנות והשוואה. בכל מקרה שאלו מי יצר את המידע ומה עוד צריך לבדוק. הסיווג לבדו אינו מעיד על איכות, ושני אתרים שמעתיקים אותו מסמך עדיין מציגים מקור אחד.
תרגול של בדיקת מקורותהצגת כל המקורות (83)הסתרת המקורות
מקורות שמוזכרים בעמוד
- A Researcher’s Guide to the Lachish Collectionמחקר British Museum
- The Leon Levy Dead Sea Scrolls Digital Libraryארכיון רשמי Israel Antiquities Authority
- Passoverמחקר National Library of Israel
- Iraqi Jewish Archive — After Millenniaארכיון רשמי U.S. National Archives
- Jewish refugees expelled from Arab lands and from Iranמקור עזר Israel Ministry of Foreign Affairs — Mission of Israel to the EU and NATO
- Antisemitismמחקר United States Holocaust Memorial Museum
- Pogromsמחקר United States Holocaust Memorial Museum
- The Farhudמחקר United States Holocaust Memorial Museum
- Introduction to the Holocaustמחקר United States Holocaust Memorial Museum
- The Zionist Movementמחקר National Library of Israel
- Balfour Declaration, November 2, 1917מקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School2 בנובמבר 1917
- The Palestine Mandateמקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School24 ביולי 1922
- The Origins and Evolution of the Palestine Problem, Part I: 1917–1947מקור עזר United Nations (CEIRPP / UNISPAL)
- Haycraft Commission of Inquiry into the 1920–21 Arab Riots (October 1921)מקור ראשוני Jewish Virtual Libraryאוקטובר 1921
- Glossary: 1929 riots (Western Wall disturbances), citing the Shaw Commissionמקור עזר Just Vision
- The Hebron Massacre of 1929מקור עזר Jewish Virtual Library
- Great Palestinian Rebellion, 1936–1939מחקר Institute for Palestine Studies / Palestinian Museum — Interactive Encyclopedia of the Palestine Question (PalQuest)
- List of Irgun attacks — used only as a pointer to J. Bowyer Bell, Terror out of Zion (1977), and Perliger & Weinberg (2003)מקור עזר Wikipedia
- Resolution 181 (II): Future government of Palestine (Plan of Partition with Economic Union), 29 November 1947מקור ראשוני United Nations General Assembly29 בנובמבר 1947
- Palestine question at the UN (1947–1975): CEIRPP historical backgrounder (A/AC.183/L.3)ארכיון רשמי United Nations — Committee on the Exercise of the Inalienable Rights of the Palestinian People (UNISPAL)
- The Arab-Israeli War of 1948מחקר U.S. Department of State — Office of the Historian
- The War of Independence (1948)מקור עזר Israel Ministry of Foreign Affairs
- 1948 Refugees: Proceedings of an International Workshop, Session 1 (summary of Benny Morris, “The Birth of the Palestinian Refugee Problem, 1947–49”)מחקר Israel Law Review 51(1), Cambridge University Pressמרץ 2018
- Creation of Israel, 1948מחקר U.S. Department of State — Office of the Historian
- About Ben-Gurion’s Desert Homeמחקר Ben-Gurion’s Desert Home
- Declaration of Israel's Independence 1948מקור ראשוני Avalon Project, Yale Law School14 במאי 1948
- Abolition of the Military Governance of Arab-Populated Areas in Israel (1966)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
- שחר גורני, 1966 — ביטול הממשל הצבאי בשטחי מדינת ישראלמחקר Israel Defense Forces — Military Advocate General
- The Suez Crisis, 1956מחקר U.S. Department of State — Office of the Historian
- The 1967 Arab-Israeli Warמחקר U.S. Department of State — Office of the Historian
- Six-Day Warמקור עזר Encyclopaedia Britannica
- Israeli government resolution of 19 June 1967 (ECF database, entry 89)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
- Israel’s continued occupation of Palestinian territory ‘unlawful’: UN world courtמקור ראשוני United Nations in Palestine20 ביולי 2024
- The Yom Kippur War (online publication)ארכיון רשמי Israel State Archives
- The 1973 Arab-Israeli Warארכיון רשמי U.S. Department of State, Office of the Historian
- Munich massacreמקור עזר Encyclopaedia Britannica
- 32nd anniversary of the Coastal Road massacreמקור עזר Israel Ministry of Foreign Affairs11 במרץ 2010
- Yosef (Zozo) Cohen: memorial biography and account of the Ma’alot attackמקור עזר National Insurance Institute of Israel, Memorial site for civilian victims of hostile acts
- Democratic Front for the Liberation of Palestineמקור עזר Encyclopaedia Britannica
- Operation Litaniמקור עזר Israel Defense Forces
- UNIFIL Backgroundמקור ראשוני United Nations Interim Force in Lebanon (UNIFIL)
- Who We Areמקור עזר Peace Now (שלום עכשיו)
- Tabaמקור עזר Encyclopedia.com (Encyclopedia of the Modern Middle East and North Africa)
- The Yamit Evacuationמקור עזר Jewish Virtual Library
- Sami Moubayed, The 17 May Agreement of 1983: a perfect failureעיתונות Al Majalla17 במאי 2023
- Report of the Commission of Inquiry into the Events at the Refugee Camps in Beirut, 8 February 1983מקור ראשוני Commission of Inquiry into the Events at the Refugee Camps in Beirut (Kahan Commission); text hosted by the Jewish Virtual Library8 בפברואר 1983
- The 1996 “Grapes of Wrath” Ceasefire Agreement and the Israel-Lebanon Monitoring Groupמחקר Institute for National Security Studies (Marc Finaud)
- Israel/Lebanon: “Operation Grapes of Wrath”: The Civilian Victimsמחקר Human Rights Watch1997
- Letter dated 7 May 1996 from the Secretary-General (S/1996/337): report of his military adviser on the shelling of the UN compound at Qanaמקור ראשוני United Nations Security Council (UNISPAL)7 במאי 1996
- Israel-Lebanon Ceasefire Understanding (English text), 26 April 1996מקור ראשוני Economic Cooperation Foundation26 באפריל 1996
- First Intifada and Israeli-Palestinian Negotiations, 1987–1993מחקר Institute for Palestine Studies / Palestinian Museum — PalQuest
- Chronological Review of Events Relating to the Question of Palestine, September 1993מקור ראשוני United Nations, Division for Palestinian Rights (UNISPAL)ספטמבר 1993
- Yearbook of the United Nations 1994 (excerpts), Hebron massacreמקור עזר United Nations1994
- Report of the Special Committee to Investigate Israeli Practices, A/78/553, paragraph 11 (pp. 5–6)מקור ראשוני United Nations General Assembly25 באוקטובר 2023
- List of suicide bombings in Israel since the 1993 accordsעיתונות Jewish Telegraphic Agency (JTA)31 ביולי 1997
- Rabin's Assassination (1995)מחקר Economic Cooperation Foundation (ECF)
- The Oslo Accords and the Arab-Israeli Peace Processארכיון רשמי US Department of State, Office of the Historian
- 10 years to the second Intifada – summary of data (press release, 27 September 2010)מקור עזר B'Tselem27 בספטמבר 2010
- The Palestinian-Israeli Pulse: A Joint Poll (August 2020)מחקר Palestinian Center for Policy and Survey Research (PSR) and Tel Aviv University2020
- מיכאל אמו־קרים קרים ז״ל — תיאור הפיגוע במלון פארקמקור ראשוני National Insurance Institute of Israel — Laad memorial
- Report of the Secretary-General prepared pursuant to General Assembly resolution ES-10/10 (A/ES-10/186): Jenin and other Palestinian citiesמקור ראשוני United Nations General Assembly30 ביולי 2002
- Report of Secretary-General on recent events in Jenin, other Palestinian cities (press release SG/2077)מקור ראשוני United Nations (UNISPAL)1 באוגוסט 2002
- The Separation Barrierמקור עזר B'Tselem
- Israel's Disengagement from Gaza (RS22000)מחקר Congressional Research Service16 בספטמבר 2005
- Rockets from Gaza: Harm to Civilians from Palestinian Armed Groups’ Rocket Attacksמחקר Human Rights Watch6 באוגוסט 2009
- Timeline: 20 years of Hamas rule in Gaza, from election to political exitעיתונות Al Jazeera8 ביולי 2026
- Israel and Hamas: Another Round of Conflict (IN10104)מחקר Congressional Research Service (Jim Zanotti)18 ביולי 2014
- Key figures on the 2014 hostilitiesמחקר UN OCHA23 ביוני 2015
- Operation Guardian of the Walls: Over, but Not Done Withמחקר Institute for National Security Studies (Udi Dekel)26 במאי 2021
- Time axis: 2006ארכיון רשמי IDF and Defense Establishment Archives, Israel Ministry of Defense
- Gilad Shalit: Why does he matter so much? How was he captured?עיתונות The Christian Science Monitor12 באוקטובר 2011
- Operation Protective Edge: The Goals, and the Strategy to Achieve Them (INSS Insight No. 571)מחקר Institute for National Security Studies (Amos Yadlin)9 ביולי 2014
- Mediating in Gaza conflict, Egypt seeks broader influenceעיתונות Associated Press (Samy Magdy; republished by WDIV ClickOnDetroit)20 במאי 2021
- Charts show a stark difference in the human cost of Israeli-Palestinian conflicts over the yearsעיתונות CNBC (from UN OCHA data)12 בנובמבר 2023
- The End of Mowing the Grass (BESA Perspectives Paper No. 2,223)מחקר Begin-Sadat Center for Strategic Studies (Eitan Shamir)22 באוקטובר 2023
- Report A/HRC/56/26 (advance unedited version), 27 May 2024מקור ראשוני UN Independent International Commission of Inquiry on the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, and Israel27 במאי 2024
- As the ceasefire begins, a look at the Gaza war by the numbersעיתונות NPR13 באוקטובר 2025
- A Guide to Trump's Twenty-Point Gaza Peace Dealמחקר Council on Foreign Relations24 בפברואר 2026
- 1 Month Recap: War Against Hamasמקור עזר Israel Defense Forcesנובמבר 2023
- Israeli Voice Index, August 2025מחקר Israel Democracy Institute, Viterbi Family Center for Public Opinion and Policy Research3 בספטמבר 2025
- One year on, Trump's Gaza plan has not stopped Israeli fire or disarmed Hamas - explainerעיתונות Reuters (published by The Jerusalem Post)6 באוקטובר 2026
להמשך קריאה
- Summary of the Advisory Opinion of 19 July 2024מקור ראשוני International Court of Justice19 ביולי 2024
- Security Council Resolution 904 (1994)מקור ראשוני United Nations Security Council (text hosted by unscr.com)18 במרץ 1994