מקום לשלום
מי אנחנועבריתالعربيةEnglish

ישראל ומצריםניו יורק, ירושלים וקהיר

שליחות יארינג ויוזמות רוג׳רס, 1967–1971

משא ומתן שלא הבשיל להסכםהסתיים בלי הסכם

תיווך של האו״ם ושל ארצות הברית שלא הבשיל להסכם שלום. התוצאה המוסכמת היחידה שלו הייתה הפסקת האש בתעלת סואץ באוגוסט 1970.

בחצי דקה

בין 1967 ל-1971 ניסו שני מתווכים, שליח האו״ם גונאר יארינג ושר החוץ האמריקאי ויליאם רוג׳רס, לתרגם את החלטה 242 להסדר בין ישראל למצרים. הם הפסיקו את היריות בתעלת סואץ באוגוסט 1970.1 בפברואר 1971 אמרה מצרים שהיא מוכנה להסכם שלום; ישראל סירבה להתחייב מראש לנסיגה מלאה, והשיחות נתקעו.3 זה היה הקטע הראשון בדרך ארוכה לשלום.

איפה זה עומד היום

השיחות הסתיימו בלי הסכם. יארינג זנח את שליחותו בתחילת 1973,4 וב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמה.1 ישראל ומצרים עשו שלום רק ב-1979; ראו הסכם השלום.

במשפט אחד

להפוך את עקרונות החלטה 242 להסדר בין ישראל למצרים: נסיגה מסיני תמורת שלום.

האתגר

אחרי 1967 החזיקה ישראל בסיני עד תעלת סואץ. לאורך התעלה נלחמו חיילים מצרים וישראלים במלחמת ההתשה, בהשתתפות כוחות סובייטיים.1

החלטה 242 הטילה על שליח האו״ם לעזור לצדדים להגיע להסדר, בלי סמכות לכפות דבר.2 כל צד קרא אותה אחרת. מצרים דרשה נסיגה מכל השטחים; ישראל רצתה משא ומתן בלי תנאים מוקדמים וגבולות שייקבעו בהסכם השלום.3

הדרך לשם

  1. יארינג מתחיל בשליחותו.4
  2. תוכנית רוג׳רס: ישראל תחזור לקווי שביתת הנשק של 1949, בשינויים קלים, תמורת שלום. עד סוף החודש דוחות אותה ברית המועצות, מצרים וישראל.1
  3. הלחימה בתעלה נפסקת לפי יוזמת רוג׳רס השנייה: הפסקת אש לשלושה חודשים ושיחות בתיווך יארינג. שני הצדדים מקבלים אותה.1
  4. הנשיא אנואר סאדאת מציע לפתוח מחדש את תעלת סואץ אם ישראל תיסוג מגדתה המזרחית ותסכים ללוח זמנים לנסיגות נוספות.1
  5. ממשלת גולדה מאיר משיבה שתנהל משא ומתן על כל נושא, אבל לא תיסוג לקווים שלפני 5 ביוני 1967.3
  6. בערוץ חשאי אומר היועץ לביטחון לאומי של סאדאת, חאפז אסמאעיל, לקיסינג׳ר שמצרים מוכנה לחתום על הסכם שלום עם ישראל; נורמליזציה מלאה תחכה לנסיגה מכל השטחים שנכבשו ב-1967.1

האנשים

תיווכו
גונאר יארינג · ויליאם רוג׳רס
הציעו
ויליאם רוג׳רס · אנואר סאדאת

מה הוצע

  • התזכיר של יארינג (8 בפברואר 1971): ישראל תתחייב לסגת לגבול הבינלאומי הישן עם מצרים, עם אזורים מפורזים ומעבר מובטח במצרי טיראן ובתעלה; מצרים תתחייב להסכם שלום עם ישראל ולסיום מצב המלחמה.3
  • תשובת מצרים (15 בפברואר): כן להסכם שלום, אם ישראל תיתן התחייבויות מקבילות, כולל נסיגה מרצועת עזה ומכל השטחים שנכבשו מאז 5 ביוני 1967, והסדר צודק לפליטים.3
  • תשובת ישראל (26 בפברואר): היא מברכת על נכונות מצרים להסכם שלום ותנהל משא ומתן בלי תנאים מוקדמים. היא תיסוג לגבולות בטוחים, מוכרים ומוסכמים שייקבעו בהסכם, ולא לקווים שלפני 5 ביוני 1967.3
  • רעיון הביניים של סאדאת (פברואר 1971): פתיחת התעלה תמורת נסיגה ישראלית חלקית ולוח זמנים להמשך. הוא הציע גם לוותר על כל תביעות הלוחמה אם ישראל תיסוג לגבול הבינלאומי.1

לנוסח המסמך

הגיאוגרפיה

100%
מפה סכמטית של ישראל ושכנותיה עם סוגי הקוויםמפרץ עקבהמפרץ סואץמצריםסיניישראלרצועת עזהירושליםעזהשארם א־שייח׳אילת · עקבה · טאבהרפיחסואץ

בחרו מדינה במפה או ברשימה. להגדלה: + ו־−. במגע, הפעילו מחוות לגרירה ולצביטה; מחוץ למפה אפשר להמשיך לגלול. מקלדת: חצים להזזה, + ו־− להגדלה ולהקטנה, Home לאיפוס.

שכבות · מקרא
  • גבול בינלאומי שהוסכם בהסכם שלום
  • קו הגבול בהסכם עם ירדן, „בלי לפגוע במעמד” השטח שמעבר לו
  • קו שביתת הנשק 1949 („הקו הירוק”) — אינו גבול מוסכם סופי
  • „הקו הכחול” — קו נסיגה שסימן האו״ם ב־2000, אינו גבול
  • קו הפסקת האש / הפרדת הכוחות עם סוריה (1974)
  • גבול בינלאומי אחר
  • הגדה המערבית ורצועת עזה: מעמד הקבע לא הוסכם
  • רמת הגולן: בשליטת ישראל מאז 1967; הסיפוח אינו מוכר באו״ם
  • אזור ההפרדה של כוח האו״ם (UNDOF)

הסיווג משקף את המחקר המקורי נכון ל־7.10.2026; זו מפה סכמטית, לא מפה משפטית או עדכון בזמן אמת.

  • גבול בינלאומי שהוסכם בהסכם שלום
  • קו הגבול בהסכם עם ירדן, „בלי לפגוע במעמד” השטח שמעבר לו
  • קו שביתת הנשק 1949 („הקו הירוק”) — אינו גבול מוסכם סופי
  • „הקו הכחול” — קו נסיגה שסימן האו״ם ב־2000, אינו גבול
  • קו הפסקת האש / הפרדת הכוחות עם סוריה (1974)
  • גבול בינלאומי אחר
  • הגדה המערבית ורצועת עזה: מעמד הקבע לא הוסכם
  • רמת הגולן: בשליטת ישראל מאז 1967; הסיפוח אינו מוכר באו״ם
  • אזור ההפרדה של כוח האו״ם (UNDOF)

מפה סכמטית. הקווים מקורבים ואינם קביעה משפטית. נתונים: Natural Earth (נחלת הכלל), קנה מידה 1:10 מיליון; סיווג הקווים ושמות המקומות: האתר. מצב הקווים נכון לאוקטובר 2026. מפת השלום

ההחלטות הקשות

  • יארינג ביקש מישראל להתחייב לגבול עוד לפני המשא ומתן. ישראל סירבה ועמדה על כך שהגבולות ייקבעו במשא ומתן עצמו.3 מצרים קשרה את תשובתה גם לעזה, לפליטים ולכל החזיתות, ולא רק לסיני.3
  • וושינגטון הייתה חלוקה. רוג׳רס דחף להסדר ביניים, אבל הנשיא ניקסון ויועצו הנרי קיסינג׳ר נתנו לו גיבוי מועט. קיסינג׳ר לא רצה שמחלוקת במזרח התיכון תסכן את הדטאנט לפני פסגת מוסקבה במאי 1972, וניקסון לא רצה קרע עם ישראל לפני הבחירות של 1972.1
  • האמון בהפסקת האש נפגע מיד, כשטילים מצריים וסובייטיים קודמו לעבר התעלה.1

על מה חלוקים

לפי יגאל קיפניס, „1973: הדרך למלחמה”
המלחמה נבעה מכישלון מדיני, ולא רק מכישלון מודיעיני. לטענתו, בחודשים שלפניה דחתה ראש הממשלה גולדה מאיר את יוזמת סאדאת, משיקולים פוליטיים פנימיים ומשום שלא קיבלה את תנאיו הטריטוריאליים בסיני, ונשענה על הבנה עם ניקסון שארצות הברית לא תלחץ על ישראל. הוא מטיל את האחריות על התפיסה המדינית של מאיר ושל שר הביטחון משה דיין.5
לפי ההיסטוריון קרייג דייגל, בביקורת על ספרו של קיפניס
דייגל מסכים שדיפלומטיה ישראלית הייתה יכולה אולי למנוע את המלחמה, ושסירובה של מאיר היה מרכזי. אבל הוא לא מוצא זכר ל„הבנה” בתיעוד האמריקאי. הסיבה העיקרית לקיפאון, לדבריו, היא סדר העדיפויות של ניקסון וקיסינג׳ר עצמם: הדטאנט, סין וּוייטנאם קדמו למזרח התיכון.5
לפי ממשלת ישראל באותה עת
ישראל תנהל משא ומתן על הכול בלי תנאים מוקדמים, ולא תתחייב מראש לקווים שלפני 5 ביוני 1967. הגבולות צריכים להיות בטוחים, מוכרים ומוסכמים, ולהיקבע בהסכם השלום.3
לפי מצרים
מצרים עשתה את מה שביקש יארינג והכריזה שהיא מוכנה להסכם שלום. ישראל היא שלא נתנה את ההתחייבות המקבילה לנסיגה.3

מה יושם

  • הלחימה לאורך תעלת סואץ נפסקה ב-7 באוגוסט 1970.1

מה לא יושם

  • אף תוכנית לא הפכה להסכם. במרץ 1971 דיווח מזכ״ל האו״ם שישראל לא השיבה לבקשה להתחייב לנסיגה, והזהיר שהלחימה עלולה להתחדש.3
  • ב-6 באוקטובר 1973 תקפו מצרים וסוריה את כוחות ישראל בסיני וברמת הגולן.1

מה נותר פתוח

  • לדעת האתר, הניסיון לא היה לשווא. אבני הבניין של תזכיר יארינג מ-1971, הגבול הבינלאומי, אזורים מפורזים ומעבר חופשי במצרי טיראן ובתעלה,3 חזרו בהסכם השלום של 1979. עוד על הניסיונות שסללו את הדרך: ניסו, וניסו שוב.
  • אחרי הקיפאון גירש סאדאת ביולי 1972 את היועצים הצבאיים הסובייטיים ופתח ערוץ חשאי לקיסינג׳ר.1 אחרי מלחמת 1973 נמשכה הדרך, דרך הסכמי הפרדת הכוחות וביקור סאדאת בירושלים.

תמונות, סרטונים וציטוטים

אבא אבן מציג תוכנית שלום ישראלית, 1970

· AP Archive

באותו קיץ קידמה ארצות הברית את יוזמת רוג׳רס, ובאוגוסט 1970 נכנסה לתוקף הפסקת אש לאורך תעלת סואץ.

גולדה מאיר על פתיחת תעלת סואץ, 1971

· AP Archive

ב־1971 הציע סאדאת הסדר ביניים: נסיגה ישראלית חלקית מהתעלה ופתיחתה לשיט. ההצעה לא הבשילה, ושנתיים אחר כך פרצה מלחמה.

שליח האו״ם גונאר יארינג מגיע לעמאן, 1972

· AP Archive

יארינג מונה ב־1967 לקדם הסכם על בסיס החלטה 242. שליחותו נמשכה שנים ולא הביאה להסכם.

מקורות

לא חייבים להסכים איתנו. בשביל זה המקורות כאן: פתחו, השוו ובדקו בעצמכם.

  1. ארכיון רשמי U.S. Department of State, Office of the Historian
    The 1973 Arab-Israeli War
  2. מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 22 בנובמבר 1967
    Security Council resolution 242 (1967) of 22 November 1967 (S/RES/242)
  3. מקור ראשוני United Nations (UNISPAL) · 30 בנובמבר 1971
    Report of the Secretary-General on the activities of the Special Representative to the Middle East (S/10403), with Jarring's aide-mémoire of 8 February 1971 and the replies of the United Arab Republic and Israel
  4. מקור עזר Institute for Palestine Studies – Interactive Encyclopedia of the Palestine Question (PalQuest)
    Resolution 242, 22 November 1967 (Overall Chronology)
  5. מחקר H-Diplo / ISSF · 23 במאי 2014
    Craig Daigle, Review Essay on Yigal Kipnis, 1973: The Road to War (Just World Books, 2013; Hebrew edition 2012)