הסיפור הפלסטיני: שייכות, אובדן והשאיפה לחירות

לפני הכול: בית

הסיפור הפלסטיני אינו מתחיל בפליטות או במאבק. הוא מתחיל במשפחות, בערים ובכפרים, בעבודה ובחקלאות, בבתי ספר, באמנות ובשכנים. הארכיון הדיגיטלי של המוזיאון הפלסטיני אוסף את התצלומים, המכתבים והיומנים של החיים האלה.¹ הרקמה הפלסטינית, שאונסק״ו הכיר בה ב־2021 כמורשת תרבותית בלתי מוחשית, עוברת מדור לדור, ואיתה מיומנות וזהות.²

זהות לאומית התגבשה בשלהי התקופה העות׳מאנית ובימי המנדט הבריטי, יחד עם עיתונים ותנועות פוליטיות.³ העובדה שלא הייתה קודם מדינה פלסטינית אינה מבטלת עם או את זכויותיו. יהודים רבים ראו בציונות שיבה הביתה וסיכוי לביטחון; ערבים פלסטינים רבים ראו בה איום על עתידם בארץ שבה חיו. מה שבא אחר כך לא מובן בלי שתי נקודות המבט.

1929 ו־1936–1939: דם ומרד

באוגוסט 1929 התפוצץ המתח סביב הכותל המערבי, שהמוסלמים קוראים לו אל־בוראק. ועדת שו הבריטית מנתה 133 יהודים ו־116 ערבים הרוגים, רוב הערבים מאש הכוחות הבריטיים.⁴ בחברון נרצחו 67 יהודים; 22 משפחות ערביות הסתירו שכנים יהודים והצילו עשרות.⁵

ב־1936 גדלה שביתה כללית, בהובלת הוועד הערבי העליון בראשות חאג׳ אמין אל־חוסייני, למרד נגד השלטון הבריטי ונגד העלייה היהודית. אחרי שוועדת פיל הציעה ב־1937 חלוקה, המרד התחדש. בריטניה דיכאה אותו עד 1939: לפי המכון ללימודי פלסטין נהרגו כ־5,000 פלסטינים וכמעט 15,000 נפצעו, וההנהגה הוגלתה, נכלאה או התפלגה. החברה הפלסטינית הגיעה ל־1948 מוחלשת. ב־1939 הגביל „הספר הלבן” את העלייה היהודית ל־75,000 איש בחמש שנים.⁶⁷

1947–1948: הנכבה

ב־29 בנובמבר 1947 המליץ האו״ם על חלוקה למדינה יהודית ולמדינה ערבית, וירושלים במשטר בינלאומי, ברוב של 33 נגד 13.⁸⁹ ההנהגה היהודית קיבלה; ההנהגה הערבית הפלסטינית ומדינות ערב דחו את התוכנית כבלתי צודקת לרוב הערבי.¹⁰ את ההחלטה קיבלו מנהיגים; איש לא שאל את הפלאח בכפר. הקרבות פרצו בתוך ימים.¹⁰

זה התחיל כמלחמה בין שכנים: כוחות ערביים בלתי סדירים תקפו יישובים וכוחות יהודיים, ויהודים נהרגו.¹⁰ באביב 1948 עברו הכוחות היהודיים למתקפה. טבריה, חיפה, צפת ויפו נפלו באפריל ובמאי, ורוב תושביהן הערבים ברחו או גורשו.¹¹ ב־9 באפריל תקפו האצ״ל והלח״י את דיר יאסין, כפר שחתם על הסכם אי־התקפה עם שכנתו היהודית, גבעת שאול. הם הרגו כמאה מתושביו, רובם נשים, ילדים וזקנים, והידיעות האיצו את הבריחה.¹²

ב־14 במאי הוכרזה ישראל; ב־15 במאי חצו צבאות ערב לשטח המנדט לשעבר (בישראל אומרים פלישה; בכתיבה הערבית, כניסת הצבאות הערביים לפלסטין).¹⁰¹¹ ביולי כבשו כוחות ישראליים את לוד ורמלה וגירשו עשרות אלפי תושבים, שנאלצו ללכת ברגל מזרחה. לפי המכון ללימודי פלסטין, אותם כוחות הרגו בלוד 426 בני אדם, רובם אנשים שמצאו מחסה במסגד העיר.¹¹

בסוף המלחמה היו יותר ממחצית הערבים הפלסטינים עקורים.⁷ ההערכות נעות בין מעט יותר מ־700 אלף פליטים (הנתון של האו״ם, כפי שמביא ההיסטוריון הישראלי בני מוריס) לשלושה רבעי מיליון (המכון ללימודי פלסטין).¹³¹¹ יותר מ־400 כפרים וערים התרוקנו, ורובם נהרסו; „כל שנותר” בעריכת וליד ח׳אלידי מתעד 418, וספירות אחרות נעות בין 290 ל־472.¹⁴ לזה קוראים הפלסטינים הנכבה, האסון.¹⁵

הפליטים לא הורשו לחזור. בדצמבר 1948 קבעה החלטה 194 של האו״ם שיש להתיר לשוב למי שרוצה לחיות בשלום עם שכניו, ולפצות את האחרים; ישראל לא התירה את השיבה.¹⁵ ב־1950 העביר חוק נכסי נפקדים את אדמות הפליטים ובתיהם לאפוטרופוס מטעם המדינה; לפי „עדאלה”, זה נעשה הכלי המשפטי העיקרי להעברת רכוש הפליטים למדינה.¹⁶ המדינה הערבית לא קמה: ירדן החזיקה בגדה ומצרים בעזה.¹⁰

על מה ההיסטוריונים מתווכחים

בני מוריס

ההיסטוריון הישראלי, שמחקרו הארכיוני שינה את הוויכוח, קובע שהתקפות הכוחות היהודיים והפחד מפניהן היו הסיבה העיקרית לבריחה. לדבריו היו גירושים, אבל הצד הציוני לא נכנס למלחמה עם תוכנית או מדיניות של גירוש.¹³

וליד ח׳אלידי

ההיסטוריון הפלסטיני ערער על הטענה שמנהיגים ערבים הורו לתושבים לעזוב וכינה אותה מיתוס, אחרי שבחן ארכיונים, הודעות לעיתונות ושידורי רדיו ערביים.¹⁷ הוא גם ערך את רישום 418 הכפרים שנהרסו.¹⁴

מחמוד יזבכ

ההיסטוריון הפלסטיני דיבר באותה סדנה כמו מוריס. לדבריו, כ־80 אחוז מתושבי השטחים שנעשו לישראל גורשו או ברחו, ומניעת השיבה שקולה לגירוש.¹³

אילן פפה, והמכון ללימודי פלסטין

פפה מציג את „תוכנית ד׳” כתוכנית אב לגירוש וקורא ל־1948 טיהור אתני.¹⁸ כך מתארת את 1948 גם האנציקלופדיה של המכון ללימודי פלסטין, בערך שכתב מאהר שריף.¹¹

אפרים קארש

ההיסטוריון הישראלי קובע שהטענה שישראל קמה מתוך נישול מתוכנן של הערבים אינה מבוססת, וטוען שהמסמכים מראים את ההפך.¹⁹

על מה אין ויכוח

כפי שהאתר קורא את המחקר, הוויכוח הוא על כוונה ועל תכנון, לא על התוצאה: מאות אלפי בני אדם איבדו את בתיהם ולא הורשו לשוב.¹³¹⁵

1949–1967: מחנות, גבולות ואש״ף

הפליטים התפזרו. לפי המכון ללימודי פלסטין, כ־280,000 הגיעו לגדה, 190,000 לעזה, 100,000 ללבנון, 75,000 לסוריה ו־70,000 לעבר הירדן המזרחי.¹¹ רבים מהם ומצאצאיהם חיים מאז במחנות, עם בתי הספר והמרפאות של אונר״א.²⁰ לפי האו״ם, יותר מ־5 מיליון פליטים פלסטינים חיים היום ברחבי המזרח התיכון.¹⁵

תשע־עשרה שנה שלטה ירדן בגדה ומצרים בעזה, ומדינה פלסטינית לא קמה באף אחת מהן.¹⁰⁷ ב־1964 הקים הקונגרס הלאומי הפלסטיני הראשון, בירושלים, את אש״ף בראשות אחמד א־שוקיירי; האמנה שלו קבעה שהחלוקה וישראל בטלות ומבוטלות. בינואר 1965 החל פת״ח בפעולות חמושות נגד ישראל.²¹

מי שנשארו: האזרחים הפלסטינים של ישראל

כ־160,000 פלסטינים נשארו בישראל ונעשו אזרחיה; עד 1966 חיו תחת ממשל צבאי.²²²³ ב־29 באוקטובר 1956 הוטל עוצר על הכפרים הערביים שליד גבול ירדן, בהתראה של חצי שעה. בכפר קאסם ירו שוטרי משמר הגבול בתושבים שחזרו הביתה אחרי תחילת העוצר, והרגו 49 בני אדם, ובהם ילדים. השוטרים נשפטו, אבל כולם שוחררו עד 1960, והקצין הבכיר, אלוף־משנה יששכר שדמי, נקנס בפרוטה אחת, המטבע הקטן ביותר, כותב ההיסטוריון עאדל מנאע.²²

ב־30 במרץ 1976, אחרי שהממשלה הורתה להפקיע אדמות בגליל, הפגינו אזרחים ערבים בסח׳נין, בעראבה ובדיר חנא; כוחות ישראליים הרגו שישה מפגינים לא חמושים. היום הזה מצוין מדי שנה כיום האדמה.²⁴ באוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הרגה המשטרה 13 בני אדם בהפגנות ביישובים הערביים; ועדת אור הממלכתית קבעה שלא הייתה הצדקה להרג, ואיש מהשוטרים לא הועמד לדין.²⁵

האזרחים הערבים הם כחמישית מאוכלוסיית ישראל, כשני מיליון בני אדם; הם בוחרים ונבחרים, וב־2021 נעשתה רע״ם המפלגה הערבית העצמאית הראשונה בקואליציה.²³ ב־2018 קיבלה הכנסת, 62 מול 55, את חוק הלאום: הוא קובע שהזכות להגדרה עצמית לאומית בישראל ייחודית לעם היהודי, מוריד את הערבית ל„מעמד מיוחד” ואינו מזכיר שוויון. ב־2021 אישר אותו בית המשפט העליון, עשרה מול אחד; השופט ג׳ורג׳ קרא, הערבי היחיד בהרכב, כתב בדעת מיעוט שהשמטת השוויון מכוונת.²⁶

אחרי 7 באוקטובר 2023 תיעד „עדאלה”, בתוך חמישה שבועות, עשרות אזרחים ערבים שנחקרו, נעצרו או הואשמו בגלל פוסטים; הרשויות ייחסו להם הסתה או תמיכה בטרור, ו„עדאלה” טוען שרוב הפוסטים היו ביטוי מוגן, כמו הזדהות עם אזרחים בעזה.²⁷ אזרחים ערבים הם גם לב התנועות היהודיות–ערביות, כמו „עומדים ביחד”.²⁸

1967: הנכסה ותחילת הכיבוש

באביב 1967 ריכזה מצרים כוחות בסיני, דרשה את יציאת כוח האו״ם וסגרה את מצרי טיראן; בישראל ראו בכך איום חמור.²⁹ ב־5 ביוני תקפה ישראל את מצרים מהאוויר, במה שהיא מגדירה מכה מקדימה, והמלחמה התרחבה לירדן ולסוריה.³⁰ בשישה ימים כבשה ישראל את הגדה, מזרח ירושלים, עזה, סיני והגולן.²⁹

הפלסטינים קוראים לזה הנכסה, „המפלה”. לפי האו״ם, כחצי מיליון פלסטינים נעקרו בגל השני הזה.⁷ למי שנשארו התחילו חיים תחת שלטון צבאי ישראלי, שבגדה נמשך עד היום. בנובמבר 1967 קבעה החלטה 242 עקרונות לשלום צודק ובר־קיימא, ובהם נסיגה ישראלית והסדר צודק לבעיית הפליטים.⁷

אש״ף והמאבק המזוין: מכראמה עד ביירות

אחרי 1967 השתלטו ארגוני הגרילה על אש״ף. קרב כראמה, במרץ 1968, חיזק אותם, ובפברואר 1969 נבחר מנהיג פת״ח, יאסר ערפאת, ליו״ר אש״ף, ונשאר בתפקיד עד מותו ב־2004.²¹ בשביל פלסטינים רבים זה היה הגוף הראשון שדיבר בשמם. ב־1974 חזרה עצרת האו״ם ואישרה את זכויות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, לעצמאות ולריבונות, והעניקה לאש״ף מעמד משקיף.⁷

„המאבק המזוין” כוון גם נגד אזרחים, והאתר קורא לזה טרור. בספטמבר 1972 רצחו אנשי „ספטמבר השחור” ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן.³¹ במאי 1974 השתלטו חמושי החזית הדמוקרטית על בית ספר במעלות; לפי הספרייה היהודית הווירטואלית, הם רצחו 25 בני ערובה, 22 מהם ילדים.³²³³ ב־1978 חטפה חוליה בפיקוד דלאל מוגרבי אוטובוס בכביש החוף; לפי משרד החוץ הישראלי נרצחו 38 אזרחים, 13 מהם ילדים.³⁴

הארגונים החמושים התנגשו גם במדינות ערב שאירחו אותם. בספטמבר 1970 יצא צבא ירדן נגדם, ועד יולי 1971 גורש אש״ף ללבנון; הפלסטינים זוכרים את החודש ההוא כ„ספטמבר השחור”.²¹ ביוני 1982 פלשה ישראל ללבנון במטרה מוצהרת לחסל את אש״ף; לוחמיו פונו מביירות, וההנהגה עברה לתוניס.⁷ ב־16–18 בספטמבר 1982 טבחו אנשי הפלנגות הלבנונית באזרחים פלסטינים במחנות סברה ושתילא, באזור שהיה בשליטה צבאית ישראלית; ועדת כהן הישראלית קבעה שעל ישראל אחריות עקיפה.⁷³⁵

1987–1993: האינתיפאדה הראשונה

בדצמבר 1987, עשרים שנה אחרי תחילת הכיבוש, פרצה התקוממות: האינתיפאדה, „ההתנערות”. זה היה מרד אזרחי המוני: שביתות, חרם על סחורה ישראלית, סירוב לשלם מסים, וועדות עממיות שארגנו מזון, טיפול ושיעורים מחתרתיים כשהצבא סגר בתי ספר. היא הייתה גם אלימה: יידוי אבנים ואלימות אחרת היו חלק ממנה.³⁶

הצבא הגיב בירי ובמעצרים המוניים.³⁶ לפי „בצלם”, כוחות הביטחון הישראליים הרגו מדצמבר 1987 עד ספטמבר 1993 לפחות 1,087 פלסטינים, 240 מהם קטינים. פלסטינים הרגו 100 אזרחים ישראלים ו־60 אנשי כוחות הביטחון.³⁷ פלסטינים הרגו גם פלסטינים: עד ינואר 1994 נהרגו 770 עד 940 בחשד לשיתוף פעולה, לפי „כריסצ׳ן סיינס מוניטור”; „בצלם” אמר שאין נתונים מהימנים.³⁸

1988–1993: מהכרזת עצמאות להכרה הדדית

בנובמבר 1988, באלג׳יר, הכריזה המועצה הלאומית הפלסטינית על מדינת פלסטין.⁷ חודש אחר כך, בז׳נבה, קיבל ערפאת את החלטות 242 ו־338, הכיר בזכותה של ישראל להתקיים והתחייב לוותר על טרור.³⁹ הדרך לשם מתוארת בדרכו של אש״ף, 1974–1988. ב־1991, במדריד, ישבו פלסטינים מהשטחים, בהובלת הרופא העזתי חיידר עבד א־שאפי ובתוך משלחת משותפת עם ירדן, מול ישראל.⁴⁰⁴¹

במכתבי ספטמבר 1993 הכיר אש״ף בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון והתחייב לוותר על טרור ואלימות; ישראל הכירה באש״ף כנציג העם הפלסטיני, אבל לא במדינה פלסטינית.⁴² הסכם אוסלו יצר הסדר ביניים והשאיר את סוגיות הקבע פתוחות.

מאז 1948 החזיקה ישראל ב־77 אחוז משטח פלסטין המנדטורית; המדינה שאש״ף ביקש עכשיו הייתה אמורה לקום בשאר.⁷ הסכם הביניים מ־1995 חילק את הגדה לשטחי A, B ו־C. הגבולות, ירושלים, הפליטים וההתנחלויות נדחו לשיחות, שהסתיימו בלי הסכם בקמפ דייוויד ב־2000 ובטאבה ב־2001.

שנות אוסלו והאינתיפאדה השנייה

בשנות השיחות נמשכה האלימות. ב־25 בפברואר 1994 ביצע המתנחל ברוך גולדשטיין, איש תנועת כך, טבח טרור במתפללים מוסלמים במסגד אברהם שבמערת המכפלה בחברון; מועצת הביטחון גינתה את הטבח, שהוא ותוצאותיו גבו את חייהם של יותר מ־50 אזרחים פלסטינים.⁴³ חמאס ביצע שורת פיגועים נגד ישראלים.⁴⁴ ומספר המתנחלים המשיך לגדול.⁴⁵

האינתיפאדה השנייה פרצה בסוף ספטמבר 2000, אחרי ביקור אריאל שרון בהר הבית / אל־חרם א־שריף.⁴⁴ ארגונים פלסטיניים חמושים ביצעו פיגועי התאבדות שרצחו אזרחים ישראלים באוטובוסים, במסעדות וברחובות;⁴⁶ לפי „בצלם” הרגו פלסטינים בעשור שאחרי 1,083 ישראלים, 741 מהם אזרחים.⁴⁷

הפלסטינים זוכרים את אותן שנים כשנים של סגרים, הלוויות ופחד. פעולות צבאיות ישראליות הרגו אזרחים פלסטינים רבים.⁴⁶ לפי „בצלם”, מספטמבר 2000 עד ספטמבר 2010 הרגו כוחות הביטחון הישראליים 6,371 פלסטינים, ולפחות 2,996 מהם לא השתתפו בלחימה; הספירה כוללת גם לחימה מאוחרת יותר בעזה.⁴⁷

החיים תחת כיבוש, במספרים

מתנחלים

ב־1993, שנת אוסלו, חיו בגדה (בלי מזרח ירושלים) כ־110,000 מתנחלים, וב־2023 כ־465,000; במזרח ירושלים כ־230,000. אלה ספירות „שלום עכשיו”, שמונה 146 התנחלויות שהוקמו בהחלטת ממשלה, וב־2023 גם 155 מאחזים.⁴⁵⁴⁸

מחסומים ותנועה

בדצמבר 2025 מנה OCHA של האו״ם 925 מכשולי תנועה בגדה, ובהם 89 מחסומים מאוישים כל היממה, לעומת ממוצע של 647 בעשרים השנים שקדמו. ב־2025 נדחו או לא נענו 36 אחוז מ־87,427 בקשות של חולים להגיע לבתי חולים במזרח ירושלים ובישראל.⁴⁹

גדר ההפרדה

ישראל בנתה אותה בשנות האינתיפאדה השנייה ואמרה שהיא נחוצה להגנה עצמית; אורכה 712 קילומטרים, וכ־14,000 פלסטינים חיים בינה לבין הקו הירוק.⁴⁹ ב־2004 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק, בחוות דעת מייעצת, שהקטעים שבתוך השטח הכבוש מנוגדים למשפט הבינלאומי ויש לפרקם, ודחה את טענת ההגנה העצמית.⁵⁰

שטחי A, B ו־C

החלוקה הזמנית של הסכם הביניים מעצבת עדיין את היומיום. שטח C, יותר מ־60 אחוז מהגדה, נתון לשליטה ישראלית כמעט מלאה בתכנון ובבנייה; לפי OCHA (2014), כ־70 אחוז ממנו סגורים לפיתוח פלסטיני, ורק כאחוז אחד מתוכנן לו.⁵¹

הריסות

OCHA מתעד כל הריסה בגדה מאז 2009; רובן של מבנים בלי היתר ישראלי, שלדברי OCHA כמעט אי אפשר לקבל.⁵² ב־2013 לבדה נהרסו בשטח C 565 מבנים פלסטיניים, ו־805 בני אדם נעקרו, כמעט מחציתם ילדים.⁵¹

מים

לפי OCHA (2014), יותר מ־70 אחוז מהקהילות הפלסטיניות שבשטח C, כולן או רובן, אינן מחוברות לרשת המים; בחלקן מסתפקים ב־20 ליטרים לאדם ביום, חמישית ממה שממליץ ארגון הבריאות העולמי.⁵¹

מעצר בלי משפט

באוקטובר 2026 החזיקה ישראל 3,101 עצירים מנהליים, כלומר בלי משפט, מתוך 7,846 אסירים ועצירים „ביטחוניים”, ועוד 1,419 שהוגדרו „לוחמים בלתי חוקיים”: נתוני שירות בתי הסוהר, כפי שמפרסם „המוקד להגנת הפרט”.⁵³

אלימות מתנחלים

OCHA תיעד יותר מ־6,500 התקפות של מתנחלים שגרמו לנפגעים או לנזק מינואר 2023 עד אוגוסט 2026, ויותר מ־6,199 בני אדם נעקרו בגלל התקפות והגבלות גישה.⁵⁴ המבצעים הם יחידים וקבוצות, לא ציבור שלם.

מה קבע בית הדין ב־2024

ב־19 ביולי 2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק, בחוות דעת מייעצת, שהמשך נוכחותה של ישראל בשטח הפלסטיני הכבוש אינו חוקי ושיש לסיימו במהירות האפשרית.⁵⁵ בספטמבר 2024 דרשה עצרת האו״ם לסיים את הכיבוש בתוך 12 חודשים.⁷

עזה, 2005–2023: התנתקות, פיצול וסגר

ב־2005 פינתה ישראל את המתנחלים ואת הצבא מעזה בהתנתקות,⁵⁶ אך המשיכה לשלוט בגבולות הרצועה, בחופה ובמרחב האווירי שלה.⁷ ב־2006 ניצח חמאס בבחירות למועצה המחוקקת, וביוני 2007 השתלט על הרצועה בכוח; הפיצול עם הרשות הפלסטינית נמשך מאז. ישראל החמירה את ההגבלות על אנשים וסחורות, בנימוקי ביטחון, והסגר פגע קשות בפרנסה.⁵⁷

תושבי עזה נלכדו בין שלטון חמאס לבין סגר שקבע מי ומה ייכנס וייצא. אזרח אינו השלטון ששולט בו, וזכויותיו אינן פוקעות בגלל מעשיו.

7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה

ב־7 באוקטובר 2023 הוביל ארגון הטרור חמאס, עם ארגונים חמושים נוספים, מתקפת טרור בישראל, שבה נרצחו אזרחים חפים מפשע ונחטפו בני ערובה.⁵⁸⁵⁹ לפי נתוני ממשלת ישראל נהרגו כ־1,200 בני אדם ו־251 נחטפו.⁶⁰ זו לא הייתה מחאה ולא מאבק לאומי לגיטימי, ושום עוול אינו מצדיק אותה.

חמאס אינו העם הפלסטיני, והמלחמה שבאה אחרי המתקפה פגעה בכל תושבי הרצועה: הרס נרחב ועקירה המונית.⁶¹ באוקטובר 2025 פעלו רק 14 מ־36 בתי החולים בעזה, חלקם באופן חלקי.⁶⁰ ב־22 באוגוסט 2025 קבע ה־IPC, המנגנון הבינלאומי לסיווג משברי מזון, שבנפת עזה שורר רעב.⁶²⁷

הפעולות הצבאיות של ישראל בעזה הרגו לפחות 67,869 פלסטינים, ובהם 20,179 ילדים, עד הפסקת האש באוקטובר 2025, לפי משרד הבריאות בעזה.⁶⁰ לפי אונר״א, המסתמכת על רשויות הבריאות בעזה, הגיע המניין ל־73,914 עד 24 בספטמבר 2026.⁶³ המניין אינו מבחין בין אזרחים ללוחמים.⁶⁴

המלחמה הגיעה לבתי הדין הבינלאומיים. בתביעת רצח העם של דרום אפריקה הורה בית הדין הבינלאומי לצדק לישראל, בינואר 2024, לנקוט כל אמצעי למניעת מעשי רצח עם ולאפשר כניסת סיוע, וקרא לשחרר את החטופים; צווים נוספים באו במרץ ובמאי. אלה צווים זמניים, לא הכרעה בתביעה.⁶⁵⁶⁶ בנובמבר 2024 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, בחשד להרעבה כשיטת לחימה ולפשעים נגד האנושות. צו הוצא גם נגד מפקד חמאס מוחמד דף.⁶⁷ בספטמבר 2025 קבעה ועדת חקירה של האו״ם שישראל ביצעה רצח עם בעזה.⁷ ישראל דוחה את האשמת רצח העם ואת קביעת הרעב. בהאג טענה שהיא מנהלת מלחמת הגנה, לא מלחמה בעם הפלסטיני; משרד החוץ שלה הודיע ש„אין רעב בעזה”.⁶⁶⁶²

באוקטובר 2025 נכנסה לתוקף הפסקת אש. שנה אחר כך דיווח OCHA, ב־2 באוקטובר 2026, שבעזה עדיין חסרים מחסה, מים וסיוע. בגדה נמשכות העקירה בעקבות הריסות, אלימות המתנחלים והפגיעה בלימודים.⁶¹

היום: מיליוני בני אדם, לא קול אחד

לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף 2025 חיו בגדה כ־3.43 מיליון פלסטינים ובעזה כ־2.13 מיליון, כ־5.56 מיליון יחד. זה אומדן של גוף פלסטיני לתאריך נתון, לא מספר הפלסטינים בעולם.⁶⁸

הגדה, מזרח ירושלים, עזה, האזרחים הפלסטינים בישראל והקהילות בפזורה חיים במעמד משפטי שונה ובתנאים שונים. הם שונים בגיל, במקום, באמונה ובעמדה הפוליטית, ואינם תומכים כולם באותה הנהגה או באותה דרך.

מי שבחרו בדרך אחרת: מאבק לא־אלים, תרבות ומפגש

ב־2003 איים תוואי הגדר על הכפר בודרוס. פעיל מקומי, עאיד מוראר, איחד אנשי פת״ח וחמאס במאבק לא חמוש; בתו בת ה־15, אילתיזאם, הובילה קבוצת נשים לקו הראשון, ומאות ישראלים הצטרפו. המאבק הצליח ונעשה מודל לכפרים אחרים, כך מספרים יוצרי הסרט „בודרוס”.⁶⁹

„לוחמים לשלום” הוקמה ב־2006 בידי לוחמים לשעבר משני הצדדים שבחרו באי־אלימות, והיא מקיימת מדי שנה טקס יום זיכרון ישראלי–פלסטיני משותף.⁷⁰ בפורום המשפחות השכולות עובדות יחד משפחות פלסטיניות וישראליות שאיבדו את יקיריהן, למען פיוס.⁷¹ גם הבחירה במשא ומתן היא חלק מהסיפור: מכתבי ההכרה של 1993, וטיוטות בלתי רשמיות שנכתבו עם ישראלים, כמו יוזמת ז׳נבה.

ויש התרבות. המשורר מחמוד דרוויש, שנולד ב־1941 בכפר אל־בירווה שבגליל, נתן קול למאבקו של עמו.⁷² הרקמה, התצלומים והמכתבים שבארכיון המוזיאון הפלסטיני מספרים אותו סיפור בלי מילים.¹