הסכמי שביתת הנשק 1949

האתגר

מלחמת 1948 (מלחמת העצמאות בפי הישראלים, הנכבה בפי הפלסטינים) הסתיימה בלי הסדר מדיני. ישראל רצתה לסיים את הלחימה ולבסס את קיומה. ממשלות ערב הסכימו רק לשביתות נשק צבאיות: בהסכמים נכתב שהם מוכתבים משיקולים צבאיים בלבד ואינם פוגעים בזכויות ובתביעות של אף צד.¹ הפלסטינים לא היו צד לאף אחד מארבעת ההסכמים.

ממלא מקום מתווך האו״ם, ראלף באנץ׳, ניהל את השיחות. הוא נכנס לתפקיד אחרי שקיצונים יהודים רצחו את המתווך, הרוזן פולקה ברנדוט, בסתיו 1948.²

הדרך לשם

1. 24 בפברואר 1949ההסכם עם מצרים נחתם ברודוס.¹
2. 23 במרץ 1949ההסכם עם לבנון נחתם בראש הנקרה.³
3. 3 באפריל 1949ההסכם עם ירדן נחתם ברודוס.⁴
4. 12 במאי 1949בלוזאן, שבה מנהלת ועדת הפיוס של האו״ם שיחות עם ישראל ועם המשלחות הערביות, מתקבל פרוטוקול ואליו מצורפת מפה; הוועדה מתארת אחר כך את המפה כמסמך עבודה.⁵
5. 20 ביולי 1949ההסכם עם סוריה נחתם בגבעה 232 ליד מחניים.⁶
6. 3 באוגוסט 1949ישראל מציעה לקבל חזרה 100,000 פליטים, כחלק מתוכנית כללית ליישוב הפליטים. הוועדה מוצאת שההצעה אינה מספקת, וב-15 באוגוסט דוחות אותה המשלחות הערביות.⁵
7. 1950באנץ׳ מקבל את פרס נובל לשלום על עבודתו כמתווך.²

האנשים

תיווכו

ראלף באנץ׳

מה הוסכם

• הלחימה מסתיימת, וקווי שביתת נשק מפרידים בין הכוחות.¹
• הקווים אינם גבולות מדיניים. ההסכם עם מצרים אומר זאת במפורש; עם ירדן הם נקבעים בלי לפגוע בהסדר עתידי או בתביעות.¹⁴
• הקו עם לבנון עובר לאורך הגבול הבינלאומי הישן בין לבנון לפלשתינה המנדטורית.³
• עם סוריה נקבעים אזורים מפורזים, שאין להם השפעה על ההסדר הטריטוריאלי הסופי.⁶
• ועדות שביתת נשק מעורבות בראשות האו״ם מפקחות על ההסכמים, שעומדים בתוקפם עד שיושג שלום.¹

לנוסח המסמך

הגיאוגרפיה

ההחלטות הקשות

• כל צד קיבל קווים שלא תאמו את שאיפותיו. לכן ההסכמים מתעקשים שהקווים אינם סופיים.⁴
• רצועת עזה נשארה בשליטת מצרים והגדה המערבית בשליטת ירדן;⁷ מדינה פלסטינית לא קמה.

על מה חלוקים

לפי המשלחות הערביות בלוזאן, 1949 (כפי שתיעדה ועדת הפיוס של האו״ם)

הצעת ישראל נוגדת את החלטה 194 ואת פרוטוקול מאי, ותולה את גורל הפליטים בשיקולים הכלכליים והאסטרטגיים של ישראל. הן דרשו את שיבת כל הפליטים מהאזורים שהוקצו לערבים או שנועדו לבינאום, ופיצוי למי שלא יוכלו לשוב.⁵

לפי משלחת ישראל בלוזאן, 1949 (כפי שתיעדה הוועדה)

פליטים יוכלו לשוב רק כחלק מהסדר כולל, ובגבולות שמכתיבים ביטחון המדינה וכלכלתה, והשבים יושבו במקומות שתבחר ישראל.⁵

לפי איתמר רבינוביץ׳, בספרו The Road Not Taken (כפי שמסכם אותו אבי שליים)

אין צד אחד שאשם בכך שלא הושג שלום. את הבחירות של 1948–1949 עשו ערבים, ישראלים, אמריקאים ואחרים, והזכות והאחריות משותפות.⁸

לפי אבי שליים, מן „ההיסטוריונים החדשים” בישראל

למנהיגי ישראל היה באותן שנים חופש בחירה של ממש. לקריאתו, ספרו של רבינוביץ׳ עצמו זונח את הרעיון שלישראל לא הייתה ברירה, והטענה הישנה על סרבנות ערבית נעדרת ממנו.⁸

מה נותר פתוח

• „הקו הירוק” הוא הכינוי המקובל לקווי שביתת הנשק, ובעיקר לקו ישראל–ירדן. לפי לשון ההסכמים עצמם זהו קו שביתת נשק ולא גבול מוסכם סופי.⁴
• במלחמת 1967 חדלו הקווים להיות קווי השליטה בפועל, אבל הם עדיין נקודת ייחוס בכל דיון על גבולות.

תמונות, סרטונים וציטוטים

1949לצפייה כאן: שיחות שביתת הנשק עם לבנון וסוריה, 1949

שיחות שביתת הנשק עם לבנון וסוריה, 1949

מרץ 1949 · כאן ארכיון | אוצרות השידור הישראלי

ההסכם עם לבנון נחתם בראש הנקרה ב־23 במרץ 1949, וההסכם עם סוריה ב־20 ביולי. הם עצרו את הלחימה, אבל קבעו קווים זמניים ולא גבולות שלום.

1949לצפייה כאן: ראלף בנץ׳, המתווך של רודוס: סרט של האו״ם

ראלף בנץ׳, המתווך של רודוס: סרט של האו״ם

פברואר 1949 · United Nations

בנץ׳ הביא את הצדדים לחתום על ארבעה הסכמי שביתת נשק, ועל כך זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1950.