אורי ורחל אבנרי: הידברות, מחאה והעבודה שביניהן

אורי אבנרי הגיע מגרמניה עם משפחתו ב־1933, היה בנעוריו חבר באצ״ל ונפצע קשה כלוחם במלחמת 1948.¹ ב־1950 רכש עם שותפים את השבועון ״העולם הזה״, שאותו ערך במשך ארבעה עשורים. ² זו לא היתה עיתונות אקדמית מרוחקת: תחקירים ומאבקים ציבוריים התערבבו בסגנון סנסציוני ובאופוזיציה פוליטית חריפה.¹ גם כתיבתו על המלחמה לא הסתכמה בזיכרון הלוחמים הישראלים; ב״הצד השני של המטבע״ עסק באלימות ובעקירת פלסטינים.²

ביולי 1982, במהלך המצור הישראלי על ביירות, נפגש עם יאסר ערפאת.¹ אבנרי ראה בהידברות עם ההנהגה הפלסטינית תנאי להסדר, אך עצם הפגישה בזמן מלחמה עורר התנגדות גם בקרב בעלי ברית פוליטיים. שר הפנים יוסף בורג ביקש לבדוק נקיטת צעדים משפטיים; אבנרי טען שפעל כעיתונאי.³ באוקטובר דווח כי היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר סגר את התיק בהיעדר ראיות לעבירה.⁴

במשך 28 שנים לימדה בכיתות הנמוכות בבית הספר תל־נורדאו, ובהמשך היתה לצלמת ולחברת מערכת ״העולם הזה״.⁵ אורי סיפר כי לאחר פגישתו עם ערפאת ב־1982, שבה לא השתתפה, נרשמה לקורס צילום ובחרה מסלול חדש. היא תיעדה מאות הפגנות ופעולות שלום.⁶ עם הקמת גוש שלום היתה מן המייסדים ומילאה, בהתנדבות ובמשרה מלאה, תפקידי ארגון וניהול.⁷ ההיסטוריה הזאת כוללת לא רק נאומים ותצלומים מפורסמים, אלא גם את העבודה היומיומית שמאפשרת לתנועה לפעול.

גוש שלום צמח מתוך מחאה על גירוש 415 פלסטינים בידי ממשלת רבין בדצמבר 1992. בינואר 1993 הוקמו מול משרד ראש הממשלה בירושלים אוהלים שבהם שהו מפגינים יהודים וערבים במשך 45 ימים ולילות.⁸ מתוך המחאה נוסדה תנועה עצמאית, ובה אורי ורחל אבנרי ופעילים נוספים.⁹ עמדתה המדינית כללה סיום הכיבוש, הכרה באש״ף ובמדינה פלסטינית לצד ישראל, ומזרח ירושלים כבירתה.⁹ התנועה חיברה את הדרישות האלה להפגנות ולפעולה בשטח, ולא רק לשיח בין מנהיגים.⁸

ב־1997 החל גוש שלום בקמפיין להחרמת מוצרי התנחלויות.¹⁰ זה היה חרם ממוקד: אבנרי הבחין בינו לבין חרם כללי על ישראל, ואף התנגד לאחרון משום שלדעתו הוא מטשטש את ההבדל בין ישראל להתנחלויות.¹¹ פעילי התנועה השתתפו גם במחאות נגד הפקעת קרקעות והריסת בתים ובשיקום בתים פלסטיניים שנהרסו. ב־2001 הוענק פרס Right Livelihood במשותף לאורי, לרחל ולגוש שלום.⁷